אותות בדרך לחירות – פרשת בֹּא

TissotPlague10x4

פרשת בֹּא: שמות י 1 – יג 16

מעבדות לחירות! כולנו מזהים מייד את המשפט הקצר הזה כמגלם את סיפור יציאת מצרים. אבל כיצד זה קרה? ומה המסר הזה אומר לנו היום? שהרי נאמר שצריכים לספר אותו לבנים ולבני הבנים ובספרי הנביאים הסיפור של יציאת מצרים נהיה לדגם לישועה עתידית.

פרשת בֹּא פותחת בעבדות העם במצרים ובסירוב של פרעה לשחררו על ילדיו ועל בהמותיו, והיא מסתיימת ביציאת כל בני ישראל, בליווי רבים שנספחו אליהם (ערב רב), לחירות. שלושת האותות האחרונים הם שהביאו לשינוי הזה. המצרים כבר התחילו להבין שה' נעלה מכל הכוחות שהם החשיבו כאלים. הכוח שלו הופגן באופן נחרץ וברור בכך שבני ישראל לא סבלו מאותן המכות שה' הביא על מצרים. כל זה למען "תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה" (שמות י 2). אלוהים רצה שנזכור איזו מידה של כוח הוא הפעיל והפגין כדי להוציא את ישראל מעבדות לחירות.

באות האחרון יש הפתעה. עד עתה כל אות הוא מכה שמנחית ה' במצרים על-ידי כוחו העליון. עכשיו, במכת הבכורות, דורש ה' מבני ישראל דבר שיציל אותם מן המכה – דם של שה. היה על כל משפחה ומשפחה לשחוט שה תמים ולשים את דמו על משקוף הבית – "וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת־הַדָּ֔ם וּפָֽסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֨גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות יב 13). שני דברים היו חשובים במקרה הזה. הראשון היה הדם עצמו. ההשתייכות לבני ישראל לא הייתה במקרה הזה הגורם המכריע – הדם היה הגורם החשוב. רק כשראה ה' את הדם על המשקוף הוא פסח על אותו בית ולא הנחית עליו את המכה. הדבר השני הוא שכל אחד בעם נדרש לשים את דם השה על משקוף ביתו. הפעולה הזאת הביעה כניעה, אמונה וציות לאלוהים.

היציאה מן העבדות לחירות דרשה את שני אלה – הפעלת הכוח העליון של ה' ואות הדם השומר על כל מי ששם אותו על משקוף ביתו. זה נכון גם לגבי השחרור מן העבדות שלנו לחטא, כפי שלומדים מספר ויקרא. שם לומדים על רצון אלוהים לשחרר אותנו מחטא והצורך בכך שהוא יעביר למישהו אחר את המכה המגיעה לנו: "כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַֽאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר" (ויקרא יז 11).

גם בברית החדשה שני האלמנטים האלה, נכונותו של ה' להפעיל כוח רב והצורך בדם שיכסה עלינו, מרכזיים ומתגלמים בדמותו של ישוע, שנקרא בפי יוחנן "שֵׂה הָאֱלֹהִים הַנּוֹשֵׂא חַטַּאת הָעוֹלָם" (יוחנן א 29).

לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו לגמרי חופשיים. אבל האם זה באמת המצב? ישוע אמר "כָּל עוֹשֵׂה חֵטְא עֶבֶד הוּא לַחֵטְא" (יוחנן ח 34). יציאת העם מעבדות לחירות בסיפור יציאת מצרים הייתה מדהימה… אבל סימלה דבר הרבה יותר גדול שאלוהים רוצה לעשות למעננו! כדאי שניקח את הפרשה כבסיס למחשבה עמוקה על השאלה: איך אני מגיב לאלוהים על רצונו לשחרר אותי ועל הדרך שבה הוא עושה זאת?

לקריאה נוספת

השימוש בכישרונותינו וברכושנו – למענו או למען עצמי? – פרשת ויקהל

פרשת ויקהל – "איזה בן-אדם כישרוני!" בטח כל אחד מאיתנו חשב את זה מדי פעם על מישהו אחר. אך האמת היא שכל אחד מאיתנו ניחן בכישרונות שקיבל כמתת מאלוהים. השאלה היא כיצד ולשם מה אנחנו משתמשים בהם?

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן