"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא־יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא־נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה… וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן׃ וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן־הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת… וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד יְהוָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ" (שמות ד 1, 9-8, 31). המכשול הגדול ביותר של ישראל לחירות לא היה אכזריותם של יועצי פרעה או אכזריותם של חייליו, שהרגו את תינוקותיהם התמימים, אלא חוסר אמונתם באלוהי ישראל ובגואל ששלח. אולם בקטע לעיל רואים אלוהים סבלני ומתמיד, שעל-מנת לקיים את כל הבטחותיו, מוכן ומסוגל להשתמש בכל אות העומד לרשותו במטרה להתגבר על חוסר אמונתם. וזהו, חברים יקרים, אולי השיעור הכי גדול ומעודד של חג הפסח. אלוהים בסופו של דבר יכבוש את לב עמו כך שיאמינו בו ובמי ששלח. "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד 31). "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט 9).

אין דרך אחרת – פרשת בשלח
פרשת בשלח – הדרך מעבדות לחירות בסיפור יציאת מצרים הביאה את בני ישראל למקומות ומצבים שמהם לא היה שום מוצא – אלא בעזרת אלוהים. קודם כול, הם מצאו את עצמם כלואים בין הים לבין חיל פרעה, ללא דרך מילוט. והפלא ופלא, ה' רצה שהעם יגיע למצב הזה! הסיבה לכך…