"וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו… וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם׃ וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָ" (שמות יד 18-17, 28-27). אלוהים יכול היה לאפשר לבני ישראל לברוח, וגם למנוע את אובדן חייהם של החיילים בצבא פרעה, לולא הקשיח את לבם. אם-כן, מדוע אלוהים לא עשה זאת? אחת מתכונותיו של אלוהים, אותה מזכירים לעתים רחוקות בלבד, היא נקמה. לפי כתבי הקודש, אלוהי ישראל הוא אל נקמה (דברים לב 35; רומים יב 19), והוא חייב להיות כזה, שהרי הוא אלוהי צדק ואמת (דברים לב 4). טביעת הלוחמים המצרים בים היא יותר מגמול צודק לאומה שהטביעה באכזריות את התינוקות של ישראל ביאור (שמות א 22). ברצוני לחזור על האמת הזו שוב: אלוהים הוא אל נקמה. בתזמון מושלם ובהתאם למטרותיו, הוא ינקום את חייו של כל גבר, אישה, ילד ותינוק שנרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר. המשמעות היא שאנחנו יכולים וצריכים להתפלל לביצוע נקמת אלוהים. אבל יש אזהרה אחת חשובה: אסור לנו לעולם לאפשר לרגשות של שנאה ומרירות לכלות את ליבנו, וחלילה לקחת את זכות הנקמה של אלוהים בידינו. כמובן שיש זמנים, כמו העת הזו, בהם עלינו לאחוז בנשק על-מנת להגן על עמנו ולהשתוקק לצדקת אלוהים. אך לעולם אל לנו להפסיק להתחייב, בנשמתנו, בשכלנו ובגופנו, לטובת השליחות הגדולה. אנו מוצאים נחמה בצדקת אלוהים, אך אסור לשכוח כי האל משתוקק להשתמש בנו כדי להביא את בשורת הישועה לכל עמי העולם! "וְאוּלָם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוֹכְחִיִּים אֲצוּרִים עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר לָאֵשׁ, שְׁמוּרִים לְיוֹם הַדִּין, לְאָבְדָן אַנְשֵׁי הָרֶשַׁע. אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד. אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה. יוֹם יהוה כְּגַנָּב יָבוֹא. אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ" (פט"ב ג 10-7).
המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם
03/01/2024
אין תגובות
אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.
