הגות בזמן מלחמה – 23 לאוקטובר 2023

priscilla-du-preez-9CMUPez8wLo-unsplash

"וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת־לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל־חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו׃ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו…  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ עַל־הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם׃ וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא־נִשְׁאַר בָּהֶם עַד־אֶחָ" (שמות יד 18-17, 28-27). אלוהים יכול היה לאפשר לבני ישראל לברוח, וגם למנוע את אובדן חייהם של החיילים בצבא פרעה, לולא הקשיח את לבם. אם-כן, מדוע אלוהים לא עשה זאת? אחת מתכונותיו של אלוהים, אותה מזכירים לעתים רחוקות בלבד, היא נקמה. לפי כתבי הקודש, אלוהי ישראל הוא אל נקמה (דברים לב 35; רומים יב 19), והוא חייב להיות כזה, שהרי הוא אלוהי צדק ואמת (דברים לב 4). טביעת הלוחמים המצרים בים היא יותר מגמול צודק לאומה שהטביעה באכזריות את התינוקות של ישראל ביאור (שמות א 22). ברצוני לחזור על האמת הזו שוב: אלוהים הוא אל נקמה. בתזמון מושלם ובהתאם למטרותיו, הוא ינקום את חייו של כל גבר, אישה, ילד ותינוק שנרצחו באכזריות ב-7 באוקטובר. המשמעות היא שאנחנו יכולים וצריכים להתפלל לביצוע נקמת אלוהים. אבל יש אזהרה אחת חשובה: אסור לנו לעולם לאפשר לרגשות של שנאה ומרירות לכלות את ליבנו, וחלילה לקחת את זכות הנקמה של אלוהים בידינו. כמובן שיש זמנים, כמו העת הזו, בהם עלינו לאחוז בנשק על-מנת להגן על עמנו ולהשתוקק לצדקת אלוהים. אך לעולם אל לנו להפסיק להתחייב, בנשמתנו, בשכלנו ובגופנו, לטובת השליחות הגדולה. אנו מוצאים נחמה בצדקת אלוהים, אך אסור לשכוח כי האל משתוקק להשתמש בנו כדי להביא את בשורת הישועה לכל עמי העולם! "וְאוּלָם הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הַנּוֹכְחִיִּים אֲצוּרִים עַל-יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר לָאֵשׁ, שְׁמוּרִים לְיוֹם הַדִּין, לְאָבְדָן אַנְשֵׁי הָרֶשַׁע. אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי אֲדֹנָי, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד. אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה. יוֹם יהוה כְּגַנָּב יָבוֹא. אָז הַשָּׁמַיִם בְּשָׁאוֹן יַחְלְפוּ וְהַיְסוֹדוֹת יִבְעֲרוּ וְיִתְפָּרְקוּ, וְהָאָרֶץ וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָלֶיהָ" (פט"ב ג 10-7).

לקריאה נוספת

ואהבת בכל מאודך – פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן: אל תשכח!

האזהרה לא לשכוח את מה שאלוהים עשה ולא לשכוח את דרכיו וחוקותיו, חוזרת על עצמה בפרשה זו כמה פעמים. בפרק ד פסוק 23 כתוב: ‏הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם‏ אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר‏ צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ‎‏, מה שמהדהד את הנאמר בפרשה שקדמה לה. בנאומו של משה אל עם ישראל, הוא הזכיר להם את הדברים הגדולים והנפלאים שאלוהים עשה עבורם במעמד הר סיני – איך שאלוהים הראה את כבודו על ההר דרך האש, הערפל והקולות שנשמעו מההר. בולטת בפרשת השבוע החזרה על החוקים המוכרים ביותר של התורה: עשרת הדיברות (פרק ה) וקריאת שמע (פרק ו).

המשיכו לקרוא »

ברכה בסיום הספר – פרשת ״וזאת הברכה״

המבנה הספרותי של ספרים, ובייחוד פתיחתם וסיומם, הם בעלי חשיבות. סוף הספר עשוי לחזור על מוטיבים מרכזיים של הספר, להתייחס למה שתואר בספר ולהכין את הקרקע לסיפורי המשך. פעמים רבות סיום הספר יוצר קשר כל שהוא לפתיחת הספר, וכך מביע מסר של סגירת מעגל, מתיר סבך, פותר שאלות, מצביע על היפוך דברים ועוד. פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את החומש, שניתן לראות אותו כספר שלם, ואפשר למצוא בה לא מעט מן האלמנטים האלה.

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן