המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם

0_0_2048_N

״בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב; אֶצְבְּעוֹתַי, לַמִּלְחָמָה.״ (תהילים קמ״ד 1)

אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.

 

 אבל במי הוא נלחם? מזמור קמ״ד מספק לנו את התשובה. בתחילת המזמור דוד, המחבר, מברך את ה׳ אלוהיו על זה שהוא מלמד אותו להלחם. והכוונה היא לא רק למלחמה רוחנית, כמו שיש הנוטים לפרש, למרות שכמובן מלחמה רוחנית היא משמעותית מאוד בחיי המאמין. דוד מדבר פה על מלחמה פיזית. אלוהים הוא זה שמלמד את הידיים שלו להלחם באויבים, אויבים פיזיים שמאיימים עליו. כמובן שדוד לא מדבר פה על אימונים של סייף או בית ספר לטקטיקות של מצור. לא, דוד מדבר על כך שאלוהים הוא זה שעומד מאחורי דוד במלחמה. הוא המחסה שלו (פס׳ 2), והוא גם זה שמגיע להציל את דוד מהאויבים שלו בברקים וחיצים (פס׳ 6, ציורית כמובן). אבל דוד, ואלוהים מאחוריו, לא נלחם לשם הלחימה. בסופו של המזמור דוד מדבר על השלום שיגיע כתוצאה מהמלחמה הזו, שלום שבו אין צעקה ברחובות, וישנו שפע עצום בממלכה (פס׳ 14) שלום שרק אלוהי השלום יכול להשליט.

 

גם אנחנו בימים אלה נלחמים. המלחמה היא קשה, וגם ארוכה יותר מכל מה שהכרנו. חברים ואנשים שכולנו מכירים נופלים על ימין ועל שמאל. אבל אנחנו צריכים לזכור שגם בקרבות האלה, אלוהים הוא זה שמלמד ומכין את ידינו לקרב. אלוהים נלחם נגד אלה שרוצים להשמיד את העם שלו, העם שהוא בחר מקדם. אנחנו לא נלחמים סתם ככה על אדמה ושטח, בתואנות שווא. אנחנו נלחמים נגד אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו, ואנחנו מכים אותו קשות. מלחמה היא דבר מכוער וקשה, ואובדן חיי האדם בשני הצדדים מעציב את אלוהים מאוד. אבל ה׳ גם נאמן להבטחות שלו, והוא לא יתן לעם שלו להעלם. אנחנו נלחמים לא לשם המלחמה, אלא כדי להשליט שלום, גם אם זמני, בארץ שלנו. שלום שצריך בשביל לחיות, לגדל ילדים ולשגשג.

 

כאשר אנחנו נלחמים, אנחנו משמשים כלים בידיו של ה׳ צבאות לעשיית רצונו. הוא ״המלמד ידי לקרב״ שלנו. עלינו להיות מוכנים לעשות ככל שנידרש, ובאותה נשימה לא לאבד מצלמו האוהב והסולח של אלוהים כלפי כל הברואים שלו. ומעל הכל, עלינו לזכור שאנחנו עובדים אלוהים ריבון, שכל הדברים נמצאים בשליטתו. הוא יקיים את מה שהוא הבטיח, ובסופו של דבר הוא זה שישליט את השלום שלו, שלום שלא ניתן להפר. 

 

״אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו׃״ (תהילים קמ״ד 15)

לקריאה נוספת

זרוע ה' כעבד ה' בספר ישעיה

ה הקשר בין "זרוע ה'" לבין "עבד ה'"? בסיפור יציאת מצרים הם מייצגים את הכוח האלוהי מזה ואת הכלי האנושי מזה. זרוע ה' מסמלת את כוחו וגבורתו של ה' בהוציאו את עמו מעבדות לחרות, ומשה היה כלי שרת שקיבל את הכינוי עבד ה'.

ההבדל ביניהם ברור. הראשון הוא אלוהי והשני הוא אנושי. על הרקע הזה מפתיע מאוד לגלות שבישעיה מ עד נג, השימוש במוטיבים של זרוע ה' ושל עבד ה' מביא אותם לנקודת חיבור משמעותית ומפליאה.

בפרקים אלה בולטת החזרה על עבד ה' וזרוע ה'. כל אחד מן המושגים האלה נושא מטען משלו בישעיה והם מייצגים, כמו ביציאת מצרים, את כוחו של ה' מחד וכלי אנושי מאידך.

המשיכו לקרוא »

הגות – 10 לאוקטובר, 2023

"וַיָּקָם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף׃ וַיֹּאמֶר אֶל־עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ׃

המשיכו לקרוא »

על הכתפיים ועל הלב – פרשת תצוה

פרשת תצוה: כמה טוב אנחנו חשים כאשר מישהו שאנחנו מעריכים מאוד מכיר אותנו אישית, בשמנו, ואיכפת לו מאיתנו! פרשת תצוה מתארת את בגדי הכוהנים שאותם הם לבשו בזמן ששירתו בקודש. הכוהנים, ובייחוד הכוהן הגדול, ייצגו את העם לפני ה' ותיווכו בין ה' בין העם. בגדי הכוהן הגדול הצביעו על חשיבות התפקיד שהוא מילא…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן