המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם

״בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב; אֶצְבְּעוֹתַי, לַמִּלְחָמָה.״ (תהילים קמ״ד 1)

אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.

 

 אבל במי הוא נלחם? מזמור קמ״ד מספק לנו את התשובה. בתחילת המזמור דוד, המחבר, מברך את ה׳ אלוהיו על זה שהוא מלמד אותו להלחם. והכוונה היא לא רק למלחמה רוחנית, כמו שיש הנוטים לפרש, למרות שכמובן מלחמה רוחנית היא משמעותית מאוד בחיי המאמין. דוד מדבר פה על מלחמה פיזית. אלוהים הוא זה שמלמד את הידיים שלו להלחם באויבים, אויבים פיזיים שמאיימים עליו. כמובן שדוד לא מדבר פה על אימונים של סייף או בית ספר לטקטיקות של מצור. לא, דוד מדבר על כך שאלוהים הוא זה שעומד מאחורי דוד במלחמה. הוא המחסה שלו (פס׳ 2), והוא גם זה שמגיע להציל את דוד מהאויבים שלו בברקים וחיצים (פס׳ 6, ציורית כמובן). אבל דוד, ואלוהים מאחוריו, לא נלחם לשם הלחימה. בסופו של המזמור דוד מדבר על השלום שיגיע כתוצאה מהמלחמה הזו, שלום שבו אין צעקה ברחובות, וישנו שפע עצום בממלכה (פס׳ 14) שלום שרק אלוהי השלום יכול להשליט.

 

גם אנחנו בימים אלה נלחמים. המלחמה היא קשה, וגם ארוכה יותר מכל מה שהכרנו. חברים ואנשים שכולנו מכירים נופלים על ימין ועל שמאל. אבל אנחנו צריכים לזכור שגם בקרבות האלה, אלוהים הוא זה שמלמד ומכין את ידינו לקרב. אלוהים נלחם נגד אלה שרוצים להשמיד את העם שלו, העם שהוא בחר מקדם. אנחנו לא נלחמים סתם ככה על אדמה ושטח, בתואנות שווא. אנחנו נלחמים נגד אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו, ואנחנו מכים אותו קשות. מלחמה היא דבר מכוער וקשה, ואובדן חיי האדם בשני הצדדים מעציב את אלוהים מאוד. אבל ה׳ גם נאמן להבטחות שלו, והוא לא יתן לעם שלו להעלם. אנחנו נלחמים לא לשם המלחמה, אלא כדי להשליט שלום, גם אם זמני, בארץ שלנו. שלום שצריך בשביל לחיות, לגדל ילדים ולשגשג.

 

כאשר אנחנו נלחמים, אנחנו משמשים כלים בידיו של ה׳ צבאות לעשיית רצונו. הוא ״המלמד ידי לקרב״ שלנו. עלינו להיות מוכנים לעשות ככל שנידרש, ובאותה נשימה לא לאבד מצלמו האוהב והסולח של אלוהים כלפי כל הברואים שלו. ומעל הכל, עלינו לזכור שאנחנו עובדים אלוהים ריבון, שכל הדברים נמצאים בשליטתו. הוא יקיים את מה שהוא הבטיח, ובסופו של דבר הוא זה שישליט את השלום שלו, שלום שלא ניתן להפר. 

 

״אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו׃״ (תהילים קמ״ד 15)

לקריאה נוספת
חיי שרה

אהבה ראשונה – פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה – אחד הסיפורים הרומנטיים ביותר בתורה הוא סיפור הבאתה של רבקה כאישה ליצחק, לאחר מות אמו. בפרק כד בספר בראשית מבקש אברהם מעבדו אליעזר להביא אישה לבנו מהמקום ממנו בא. העבד מצטייד במתנות שעשרה גמלים היו צריכים לשאת, ויוצא לדרכו לארם נהריים.

המשיכו לקרוא »

קנאה או אהבה? – פרשת קורח

פרשת קורח: האם אני שמח בחלקי? קורח היה לוי ולפיכך נפלה בחלקו הזכות לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם (במדבר טז 9), אבל לא הספיק לו התפקיד החשוב שניתן לו. הוא קינא במשה כמנהיג שבו בחר ה' ובאהרן בתור הכוהן הנבחר. בפרשה מתבהר עד כמה הקנאה הזאת השפיעה על ליבו של קורח וגם על סביבתו. קורח ועדתו ניסו לנסח את תלונתם במילים יפות…

המשיכו לקרוא »
תנו לטקסט לדבר!

תנו לטקסט לדבר: קריאה ספרותית ומשמעות הטקסט

בכל שיחה אמיתית חשוב ללמוד להקשיב לאדם שאיתו משוחחים, אחרת לא נבין מה הוא או היא רוצים לומר לנו ולא תהיה בינינו שום אינטראקציה אמיתית או תקשורת. אני, כמובן, יכול להגיב גם בלי להקשיב, אבל תגובתי תהיה רלוונטית רק אם הקשבתי והבנתי את מה שזולתי אומר לי. כך גם לגבי קריאת המקרא. יש לי ודאי הרבה מחשבות והרבה מה לומר על מה שאני קורא… אבל אם אני רוצה להגיב למה שבאמת כתוב בטקסט (ולא למה שאני מדמיין לעצמי שכתוב בו), אני צריך ללמוד להקשיב לו ולתת לו לדבר אליי.

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן