המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם

0_0_2048_N

״בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב; אֶצְבְּעוֹתַי, לַמִּלְחָמָה.״ (תהילים קמ״ד 1)

אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.

 

 אבל במי הוא נלחם? מזמור קמ״ד מספק לנו את התשובה. בתחילת המזמור דוד, המחבר, מברך את ה׳ אלוהיו על זה שהוא מלמד אותו להלחם. והכוונה היא לא רק למלחמה רוחנית, כמו שיש הנוטים לפרש, למרות שכמובן מלחמה רוחנית היא משמעותית מאוד בחיי המאמין. דוד מדבר פה על מלחמה פיזית. אלוהים הוא זה שמלמד את הידיים שלו להלחם באויבים, אויבים פיזיים שמאיימים עליו. כמובן שדוד לא מדבר פה על אימונים של סייף או בית ספר לטקטיקות של מצור. לא, דוד מדבר על כך שאלוהים הוא זה שעומד מאחורי דוד במלחמה. הוא המחסה שלו (פס׳ 2), והוא גם זה שמגיע להציל את דוד מהאויבים שלו בברקים וחיצים (פס׳ 6, ציורית כמובן). אבל דוד, ואלוהים מאחוריו, לא נלחם לשם הלחימה. בסופו של המזמור דוד מדבר על השלום שיגיע כתוצאה מהמלחמה הזו, שלום שבו אין צעקה ברחובות, וישנו שפע עצום בממלכה (פס׳ 14) שלום שרק אלוהי השלום יכול להשליט.

 

גם אנחנו בימים אלה נלחמים. המלחמה היא קשה, וגם ארוכה יותר מכל מה שהכרנו. חברים ואנשים שכולנו מכירים נופלים על ימין ועל שמאל. אבל אנחנו צריכים לזכור שגם בקרבות האלה, אלוהים הוא זה שמלמד ומכין את ידינו לקרב. אלוהים נלחם נגד אלה שרוצים להשמיד את העם שלו, העם שהוא בחר מקדם. אנחנו לא נלחמים סתם ככה על אדמה ושטח, בתואנות שווא. אנחנו נלחמים נגד אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו, ואנחנו מכים אותו קשות. מלחמה היא דבר מכוער וקשה, ואובדן חיי האדם בשני הצדדים מעציב את אלוהים מאוד. אבל ה׳ גם נאמן להבטחות שלו, והוא לא יתן לעם שלו להעלם. אנחנו נלחמים לא לשם המלחמה, אלא כדי להשליט שלום, גם אם זמני, בארץ שלנו. שלום שצריך בשביל לחיות, לגדל ילדים ולשגשג.

 

כאשר אנחנו נלחמים, אנחנו משמשים כלים בידיו של ה׳ צבאות לעשיית רצונו. הוא ״המלמד ידי לקרב״ שלנו. עלינו להיות מוכנים לעשות ככל שנידרש, ובאותה נשימה לא לאבד מצלמו האוהב והסולח של אלוהים כלפי כל הברואים שלו. ומעל הכל, עלינו לזכור שאנחנו עובדים אלוהים ריבון, שכל הדברים נמצאים בשליטתו. הוא יקיים את מה שהוא הבטיח, ובסופו של דבר הוא זה שישליט את השלום שלו, שלום שלא ניתן להפר. 

 

״אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו׃״ (תהילים קמ״ד 15)

לקריאה נוספת

עיניך רואות את כל אשר עשה ה' אלוהיך? – פרשת דברים

פרשת דברים – בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא בספר האחרון של החומש. ספר דברים מורכב ברובו מחזרה על החוקים והמצוות שאלוהים מסר לעם ישראל במשך 40 שנים במדבר: וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם (א 3).

המשיכו לקרוא »

הלב והעיניים – פרשת שלח לך

פרשת שלח לך: ילדים קטנים מרגישים ביטחון רב מסיבה אחת – נוכחות ההורה. מאוחר יותר הם מגלים שההורה מוגבל ולא כול-יכול. לא כך עם אלוהים. בסיפור יציאת מצרים בצעדיו הראשונים של העם אחרי עמוד הענן ועמוד האש רואים בני ישראל את מה שאלוהים מסוגל לעשות בעדם ושניתן לבטוח בו בכל מצב ומול כל אתגר. אבל מהר מאוד הם שכחו את מה שראו ורק מעטים הפנימו את הלקח.

המשיכו לקרוא »

הלא יכול, היכול, והכול יכול – פרשת וארא

פרשת וארא – הפרשה פותחת בנקודת שפל. פרעה לא הקשיב למשה ולאהרן ואף הקשה על בני ישראל והתוצאה – עכשיו הם חדלו לשמוע אל משה "מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה" (שמות ו 9). גם משה עצמו חש את חולשתו ואת חוסר היכולת שלו מול האתגר וחזר על כך לא פעם בשיחותיו עם ה' (שמות ו 12, 30). משה התמודד פנים אל פנים מול תגובתו של פרעה, המלך שבידו היה הכוח לקבוע מה ייעשה עם בני ישראל…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן