פרשת וארא: שמות ו 2 – ט 35
הפרשה פותחת בנקודת שפל. פרעה לא הקשיב למשה ולאהרן ואף הקשה על בני ישראל והתוצאה – עכשיו הם חדלו לשמוע אל משה "מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה" (שמות ו 9). גם משה עצמו חש את חולשתו ואת חוסר היכולת שלו מול האתגר וחזר על כך לא פעם בשיחותיו עם ה' (שמות ו 12, 30). משה התמודד פנים אל פנים מול תגובתו של פרעה, המלך שבידו היה הכוח לקבוע מה ייעשה עם בני ישראל, ובו זמנית נאלץ להתמודד גם עם סירובם לשמוע מחמת הקשיים וחוסר התקווה – וידע שהוא חסר אונים אל מול האתגרים העצומים האלה.
מול חוסר היכולת של בני ישראל ושל משה ניצבו מלך שדברו קבע בכל עניין ארצי וכוחות רוחניים שנחשבו במצרים לכוחות על ושפרעה סמך עליהם. גורמים אלה, הארצי והרוחני, חסמו את הדרך לחירות. פרעה הפעיל את סמכותו בסירובו לשחרר את העם ובהעמסת מעמסה מוכפלת של עבודה קשה על כתפיהם של בני ישראל. חרטומי מצרים, כוהני האלים, הפעילו את הכוחות הרוחניים כדי לחקות את האותות והמופתים שעשה משה וזה רק חיזק עוד יותר את לב פרעה בסירובו (שמות ז 22).
לשני אלה, חוסר היכולת של העם ושל משה מזה וכוחם של פרעה וחרטומיו מזה, התייחס אלוהים בדבריו ובמעשיו. לא זה ולא זה מהווים מחסום בפניו. למעשה, שניהם היו רק הזדמנות עבור אלוהים להפגין את יכולתו הבלתי מוגבלת ולהתגלות לפני רבים. החולשה והמוגבלות של בני ישראל ושל משה ואהרון היו הזדמנות להוכיח להם שהוא כול יכול ושבכוחו להתמודד מול כל מכשול. לכן אמר אלוהים למשה החלש רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִֽהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ (שמות ז 1). גם סירובו של פרעה והפגנת הכוח של חרטומיו היו הזדמנות להתגלותו של ה' כאל שהוא עליון על הכול.
המטרה של אלוהים היא שיידעו אותו.
כך, דווקא בנקודת השפל, אמר ה' למשה שהוא יוציא את בני ישראל מתחת סבלות מצרים ויביא אותם לארץ המובטחת כדי שידעו שהוא ה' וכדי לקיים איתם קשר קרוב ומיוחד: וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם (שמות ו 7).
אלוהים לא רצה רק להוציא את בני ישראל ממצרים אלא גם להפגין לעיני פרעה ומצרים שהוא יהוה, הנעלה מעל כל אדם, חרטום ואליל. לשם כך, הוא אף הקשה את לב פרעה כדי שיפגין באופן מוחלט ומוחץ את כוחו (שמות ז 3). וְיָֽדְע֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּנְטֹתִ֥י אֶת־יָדִ֖י עַל־מִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֥י אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם (שמות ז 5). לחרטומים היה כוח רוחני והם היו מסוגלים לחקות את האותות הראשונים שעשה משה. אבל במהרה הגיעה הנקודה שבה לא היו מסוגלים לעשות זאת עוד ונאלצו לומר לפרעה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא (שמות ח 15).
בעולם הזה גם אנחנו מרגישים את עצמנו חסרי אונים מול כוחות עצומים שאין לנו שליטה עליהם וגם מול גורמים פנימיים שכובלים אותנו. אלוהים הכול יכול רוצה שנשתייך לו ושנדע אותו. הוא מבהיר בתנ"ך שוב ושוב שזה מה שחשוב לו. וכפי שאמר ישוע בברית החדשה: וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ – אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ (בשורת יוחנן יז 3).
ניתן לשאוב נחמה גדולה מהעובדה שאל מול חוסר היכולת שלנו מזה וכוחם הגדול של גורמים שונים סביבנו מזה, אלוהים הוא כול יכול והוא חפץ לגאול אותנו. אך עם הנחמה יש גם קריאה מאתגרת להיכנע לאלוהים. ומי שעושה זאת – זוכה לקרבתו של אלוהים ולברכות רבות.