ריבונות אלהים – פרשת וישב

joseph and prisoners 10x4 rembrandt

וישב: בראשית לז 1 – מ 23

 

במחרוזת סיפורי יוסף אנחנו לומדים להכיר את יוסף, אבל לא רק, ואולי בעיקר, את פועל אלהים בחיו. באופן מיוחד את היותו ריבון!

הסיפור מתחיל בתיאור העדפתו של יעקב את יוסף על פני אחיו והשנאה שזה עורר באחים:

וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃ וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם )בראשׁית לז 3 – 4).

אבל גם התנהגותו של יוסף לא תרמה לשיפור המצב.

לאחר שחלם את שני החלומות, האחד על האלומות שמשתחוות לו והשני על השמש, הירח והכוכבים שמשתחווים לו, לא השכיל לצפון את הדבר בליבו אלא בדיוק ההיפך! הוא התרברב בפניהם, נהג בגאווה ואפילו בשחצנות. אולי המחשבה על העתיד המזהיר שמחכה לו גרמה לו להתנשא מעל אחיו.

 

והם?

… וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ … וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו (לז 5, 11).

הקנאה והשנאה שפיתחו אליו הובילה אותם לזרוק אותו לבור ולאחר מכן למכור אותו לשיירה שעברה במקום בדרכה למצרים. לכאורה השתלשלות אירועים טרגית בחיי יוסף. אבל בל נטעה, אלהים – היה מעורב בכל פרט.

יוסף נזרק לבור כדי להגיע לבית פוטיפר.

הוא נזרק לכלא כדי להגיע לארמון פרעה.

הוא הגיע להיות המשנה לפרעה כדי להציל את עמו.

זו לא הייתה יד המקרה, זו הייתה ידו של אלהים. ריבונות אלהים מתגלה בסיפור זה דרך נסיבות החיים.

גם אם כל אירוע בנפרד בחיינו נראה כמו מכשול, אנחנו יכולים לנוח בידיעה כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל-פִּי תָּכְנִיתוֹ (אל הרומים ח 28).

 

ובכל זאת, לשם מה היה צריך להשליכו לבור? אלהים בריבונותו היה יכול למנוע את הזמן הקשה, המפחיד והבודד הזה בבור החשוך והריק.

מדוע ראה לנכון אלהים להעביר אותו את החויה הזו? הרי השתלשלות הארועים לא הייתה נפגמת, ותכנית אלהים הייתה עדיין מתגשמת בלי הסבל הזה. אולי התשובה טמונה בחזרה המרובה על הביטוי, שמופיע רק לאחר שיוסף הוצא מן הבור והגיע לבית פוטיפר, ולא לפני כן: וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ (לט 2 ). כך גם מחבר ספר מעשי השליחים בברית החדשה: … אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו (ז 9 -10).

ארבע פעמים חוזר הביטוי בפרשה שאלהים היה עם יוסף ומצליח בידו את כל אשר הוא עושה, אבל רק לאחר שיוסף הוצא מן הבור (לט 2, 3, 21, 23).

האם יתכן שקרה משהו ליוסף, לא פיזית, אלא בלב, ברוח, כשהיה בבור?

לפעמים דוקא בחושך אנחנו רואים אור גדול.

האם הבור היה המקום בו הכיר יוסף בריבונות אלהים ונכנע לו?

 

ההכרה בריבונות אלהים הייתה כח בחייו של יוסף. הכרה זו הייתה כניראה תוצאה מהשהייה באותו בור חשוך והיא באה לידי ביטוי בהתנהגותו בבית פוטיפר. כאשר אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו ולגרום לו להתפשר על ערכי אמונתו, עונה לה יוסף: … וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים (לט 9 ). לאלהים ולא לאף אחד אחר. כי הוא ריבון!

לקריאה נוספת
תנו לטקסט לדבר!

תנו לטקסט לדבר: קריאה ספרותית ומשמעות הטקסט

בכל שיחה אמיתית חשוב ללמוד להקשיב לאדם שאיתו משוחחים, אחרת לא נבין מה הוא או היא רוצים לומר לנו ולא תהיה בינינו שום אינטראקציה אמיתית או תקשורת. אני, כמובן, יכול להגיב גם בלי להקשיב, אבל תגובתי תהיה רלוונטית רק אם הקשבתי והבנתי את מה שזולתי אומר לי. כך גם לגבי קריאת המקרא. יש לי ודאי הרבה מחשבות והרבה מה לומר על מה שאני קורא… אבל אם אני רוצה להגיב למה שבאמת כתוב בטקסט (ולא למה שאני מדמיין לעצמי שכתוב בו), אני צריך ללמוד להקשיב לו ולתת לו לדבר אליי.

המשיכו לקרוא »

אלוהי כל הנחמה

החיים מכים בנו לפעמים קשות, וליבנו נאנק במצבים בהם אנו חשים צורך גדול שמישהו יעמוד לצידנו. אולי אחדים מאיתנו יגידו: "מֵֽאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי" (תהלים עז 3). מחברי התנ"ך והברית החדשה הביעו לעיתים במילים ברורות את הכאב הכי עמוק שלהם. אך הם גם גילו את מקור הנחמה הכי אמינה, עמוקה ואמיתית באלוהים עצמו. כך, למשל, דוד אמר לה' שגם בנסיבות החשוכות ביותר "שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי… בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י תַּ֝נְחוּמֶ֗יךָ יְֽשַׁעַשְׁע֥וּ נַפְשִֽׁי" (תהלים כג 4; צד 19)

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן