ריבונות אלהים – פרשת וישב

joseph and prisoners 10x4 rembrandt

וישב: בראשית לז 1 – מ 23

 

במחרוזת סיפורי יוסף אנחנו לומדים להכיר את יוסף, אבל לא רק, ואולי בעיקר, את פועל אלהים בחיו. באופן מיוחד את היותו ריבון!

הסיפור מתחיל בתיאור העדפתו של יעקב את יוסף על פני אחיו והשנאה שזה עורר באחים:

וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכָּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃ וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם )בראשׁית לז 3 – 4).

אבל גם התנהגותו של יוסף לא תרמה לשיפור המצב.

לאחר שחלם את שני החלומות, האחד על האלומות שמשתחוות לו והשני על השמש, הירח והכוכבים שמשתחווים לו, לא השכיל לצפון את הדבר בליבו אלא בדיוק ההיפך! הוא התרברב בפניהם, נהג בגאווה ואפילו בשחצנות. אולי המחשבה על העתיד המזהיר שמחכה לו גרמה לו להתנשא מעל אחיו.

 

והם?

… וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ … וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו (לז 5, 11).

הקנאה והשנאה שפיתחו אליו הובילה אותם לזרוק אותו לבור ולאחר מכן למכור אותו לשיירה שעברה במקום בדרכה למצרים. לכאורה השתלשלות אירועים טרגית בחיי יוסף. אבל בל נטעה, אלהים – היה מעורב בכל פרט.

יוסף נזרק לבור כדי להגיע לבית פוטיפר.

הוא נזרק לכלא כדי להגיע לארמון פרעה.

הוא הגיע להיות המשנה לפרעה כדי להציל את עמו.

זו לא הייתה יד המקרה, זו הייתה ידו של אלהים. ריבונות אלהים מתגלה בסיפור זה דרך נסיבות החיים.

גם אם כל אירוע בנפרד בחיינו נראה כמו מכשול, אנחנו יכולים לנוח בידיעה כִּי אֱלֹהִים גּוֹרֵם לְכָךְ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חוֹבְרִים יַחַד לְטוֹבַת אוֹהֲבָיו, הַקְּרוּאִים עַל-פִּי תָּכְנִיתוֹ (אל הרומים ח 28).

 

ובכל זאת, לשם מה היה צריך להשליכו לבור? אלהים בריבונותו היה יכול למנוע את הזמן הקשה, המפחיד והבודד הזה בבור החשוך והריק.

מדוע ראה לנכון אלהים להעביר אותו את החויה הזו? הרי השתלשלות הארועים לא הייתה נפגמת, ותכנית אלהים הייתה עדיין מתגשמת בלי הסבל הזה. אולי התשובה טמונה בחזרה המרובה על הביטוי, שמופיע רק לאחר שיוסף הוצא מן הבור והגיע לבית פוטיפר, ולא לפני כן: וַיְהִ֤י יְהוָה֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ (לט 2 ). כך גם מחבר ספר מעשי השליחים בברית החדשה: … אֱלֹהִים הָיָה אִתּוֹ וְהִצִּיל אוֹתוֹ מִכָּל צָרוֹתָיו (ז 9 -10).

ארבע פעמים חוזר הביטוי בפרשה שאלהים היה עם יוסף ומצליח בידו את כל אשר הוא עושה, אבל רק לאחר שיוסף הוצא מן הבור (לט 2, 3, 21, 23).

האם יתכן שקרה משהו ליוסף, לא פיזית, אלא בלב, ברוח, כשהיה בבור?

לפעמים דוקא בחושך אנחנו רואים אור גדול.

האם הבור היה המקום בו הכיר יוסף בריבונות אלהים ונכנע לו?

 

ההכרה בריבונות אלהים הייתה כח בחייו של יוסף. הכרה זו הייתה כניראה תוצאה מהשהייה באותו בור חשוך והיא באה לידי ביטוי בהתנהגותו בבית פוטיפר. כאשר אשת פוטיפר מנסה לפתות אותו ולגרום לו להתפשר על ערכי אמונתו, עונה לה יוסף: … וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים (לט 9 ). לאלהים ולא לאף אחד אחר. כי הוא ריבון!

לקריאה נוספת

לזרוע ולקצור – פרשת ויחי

פרשת ויחי – אם היה אפשר לסכם במשפט אחד את צוואת יעקב לבניו אז הפסוק מהאגרת אל הגלטים בברית החדשה, מעביר את המסר בתמציתיות: אַל תִּטְעוּ, בֵּאלֹהִים אֵין לְהָתֵל: כִּי מַה שֶּׁאָדָם זוֹרֵעַ, אֶת זֹאת גַּם יִקְצֹר (ו 7). כאשר ידע יעקב שהוא עומד למות, אסף את בניו כדי לתת את ברכתו לכל אחד מבניו על פי מעשיו…

המשיכו לקרוא »
שני ספרי מקרא פתוחים לספר ישעיה ולבשורה על פי מתי

התנ"ך בברית החדשה

מטרת המאמר הזה היא להצביע על הדרכים העיקריות שבהן הברית החדשה מקושרת לתנ"ך, ולספק לקורא כלים לזיהוי נקודות המגע וחשיבותן. המטרה כאן היא רק להגביר את המודעות לעומק הקשר הקיים בין התנ"ך והברית החדשה…

המשיכו לקרוא »

חשיבותה ותפקידה של התורה – פרשת ניצבים, פרשת וילך

לעיתים קרובות הסיום של ספרים טובים עוזר לקורא להבין את הספר כולו. הסוף יכול להשלים או להבהיר מה שלא היה מובן, או, להבדיל, להפתיע ולשפוך אור אחר על כל מה שקראנו עד עכשיו. שני המצבים האלה נכונים לגבי ספר דברים. פרשת "ניצבים" מסיימת את גוף ספר דברים בהצהרה כי עתה, זמן קצר לפני הכניסה לארץ…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן