שחרור פנימי – פרשת וישלח

יעקב והמלאך

וישלח: בראשית לב 4 – לו 43

 

עברו עשרים שנה מאז שיעקב עזב את הארץ ועכשיו הוא חוזר אליה עם משפחתו, עם החששות מהפגישה עם אחיו ועם רכוש גדול מאד. כשהוא מגיע לגבול האחרון לחצות אל הארץ המובטחת, בלילה, לאחר שהעביר את משפחתו במעבר יבק, עומד איש וחוסם את דרכו. יעקב נאבק איתו כדי לקבל את מלוא הברכה שהובטחה לו בלילה אחר בבית אל, עשרים שנה קודם לכן: וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר (בראשׁית לב 25).

 

אנחנו יודעים מהמשך הסיפור שהאיש שנאבק אתו ולא נותן לו להיכנס הוא אלהים.

מה ההגיון בלחסום את דרכו של יעקב? הרי אלהים הוא זה שהבטיח לו את הברכה כשיחזור לארץ, אז למה למנוע את זה ממנו עכשיו?

לפנינו עקרון רוחני: פעמים רבות לפני שאלהים עושה משהו עבורנו או דרכנו הוא עושה משהו בתוכנו.

נשארו ביעקב תכונות שאלהים לא יכול היה לתת לו להמשיך להחזיק בהן ובברכה שלו בעת ובעונה אחת. תכונות כמו: רצון עצמי, שליטה, הישענות על השכל שלו, גאווה …

המטרה של אלהים היא לשחרר אותנו מהכבלים של עצמנו אפילו אם תוך כדי התהליך הוא שובר משהו בתוכנו: … וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ (לב 26).

׳שבירה׳ מהסוג שחווה יעקב נוטלת את הרצון העצמי ומלמדת לחיות מתוך תלות באלהים: עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָּׂרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי. אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר (בשורת יוחנן טו 5-4). לילה שלם לקח ליעקב לוותר על הכח העצמי שלו וגאוותו.

כמה זמן לוקח לנו להיאבק עם אלהים עד שאנחנו מכניעים את רצוננו אליו?

 

מהדרישה לברכה מהאיש הפלאי, אפשר לראות שיעקב כבר מבין שהוא אלהים: … לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי (לב 27 ). לכן, מוזר שאלהים שואל אותו לשמו – וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב (לב 28).  הרי אלהים בוודאי שידע את שמו. אבל במקרא שם האדם הוא המהות שלו.

כשהוא עונה לשאלת שמו – יעקב, הוא בעצם מודה מי הוא באמת. אני הוא אותו רמאי, בעל ערמה שניסה בכח שלו לסדר הכל רק כדי לגלות שיש דברים שרק אתה, אלהים, יכול לסדר.

שחרור פנימי מתחיל בהודאה לפני אלהים מי אנחנו באמת. יעקב פגש את אלהים פנים אל פנים ולאחר ההודאה בשמו הוא נכנע לפניו.

לא ניתן לפגוש את אלהים ולהישאר אותו אדם. אי אפשר לצפות ׳שניפגוש׳ את אלהים ונמשיך להתהלך באותו אופן: וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ (לב 32 ).

שמו של יעקב השתנה לישראל כתוצאה מהמפגש עם אלהים. בברית החדשה מסופר לנו על מפגש אחר בין שאול, תלמידו של גמליאל שיצא למשימה לרדוף את תלמידי ישוע, אבל פגש בדרכו לדמשק את ישוע וכל מהלך חייו השתנה כתוצאה מכך (מעשי השליחים ט 20 – 21).

האתגר שאלהים מציב בפנינו במפגש שלנו איתו דרך הכתובים הוא זהה – להשתנות!

לקריאה נוספת

אש מלפני ה' ואש זרה – פרשת שמיני

פרשת שמיני פותחת בתיאור של יום מיוחד, יום שבו הקריבו לראשונה קורבנות במשכן. באותו היום הוצתו שני סוגים של אש – אש שיצאה מלפני ה' ואש זרה. לאחר שהעולה הייתה כבר על המזבח, משה ואהרן יצאו מאוהל מועד וברכו את העם…

המשיכו לקרוא »

השם שלי והשם שלו – פרשת נשוא

פרשת נשוא: שֵם זה דבר חשוב. הוא מזהה ומשייך. כשילדים נולדים הם מקבלים שני שמות – שם פרטי שמזהה אותם אישית כאינדיבידואל, ושם משפחה שמזהה את השייכות שלהם. דבר דומה במקצת קורה בפרשת נשוא. מוטיב מערכות היחסים הוא מוטיב מאחד בנושאים השונים שבפרשת נשוא; מערכות יחסים בין בני אדם, לדוגמה נושא הנאמנות והקינאה…

המשיכו לקרוא »

חשיבותה ותפקידה של התורה – פרשת ניצבים, פרשת וילך

לעיתים קרובות הסיום של ספרים טובים עוזר לקורא להבין את הספר כולו. הסוף יכול להשלים או להבהיר מה שלא היה מובן, או, להבדיל, להפתיע ולשפוך אור אחר על כל מה שקראנו עד עכשיו. שני המצבים האלה נכונים לגבי ספר דברים. פרשת "ניצבים" מסיימת את גוף ספר דברים בהצהרה כי עתה, זמן קצר לפני הכניסה לארץ…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן