מה הקשר בין "זרוע ה'" לבין "עבד ה'"? בסיפור יציאת מצרים הם מייצגים את הכוח האלוהי מזה ואת הכלי האנושי מזה. זרוע ה' מסמלת את כוחו וגבורתו של ה' בהוציאו את עמו מעבדות לחרות, ומשה היה כלי שרת שקיבל את הכינוי עבד ה'.
ההבדל ביניהם ברור. הראשון הוא אלוהי והשני הוא אנושי. על הרקע הזה מפתיע מאוד לגלות שבישעיה מ עד נג, השימוש במוטיבים של זרוע ה' ושל עבד ה' מביא אותם לנקודת חיבור משמעותית ומפליאה.
בפרקים אלה בולטת החזרה על עבד ה' וזרוע ה'. כל אחד מן המושגים האלה נושא מטען משלו בישעיה והם מייצגים, כמו ביציאת מצרים, את כוחו של ה' מחד וכלי אנושי מאידך.
עבד ה'
לפני פרק מ' בספר ישעיה, עבד ה' מציין אנשים מסוימים (ישעיהו הנביא – כ 3; אליקים בן-חלקיהו – כב 20; דוד – לז 35) ואחרי פרק נג אין עוד אזכור של עבד ה' ביחיד (רק ברבים). בפרקים מ-נג עבד ה' הוא מוטיב מרכזי וחשוב. בפרקים האלה עבד ה' מופיע לראשונה ביש' מא 8, שם הוא מזוהה עם ישראל (יעקב). הדמות הזאת מופיעה בפרקים הבאים לעיתים באופן שמזהה את עבד ה' עם ישראל (מג 10, מד 1-2, 21, מה 4, מח 20, מט 3) אך לעיתים תיאור העבד אינו מתאים לתיאור העם, אופיו ומעשיו. דוגמה מובהקת לכך עולה בהשוואה בין תיאור העבד ביש' מב 1-9 לבין תיאור ישראל ביש' מח 1-11. ההכרזה וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא-אֶתֵּן, החוזרת רק בשני הקטעים האלה (מב 8, מח 11), מקשרת ביניהם ומעמידה אותם בהשוואה. עולה מן ההשוואה שלעומת עבד ה' המתואר בפרק מב, שרוח ה' עליו, שמוציא משפט לגוים, שהוא נאמן, ושלתורתו ייחלו אף המקומות הרחוקים (מב 1-4), יעקב \ ישראל המתואר בפרק מח חוטא ובוגד ואינו נכרת רק בגלל כבוד ה' ולמען שמו (מח 9).
גם במקומות נוספים בספר ברור שתיאור העבד שונה מאוד מתיאור ישראל – בפרק מד 26 אלוהים מקים את דבר עבדו; בפרק מט 5-6 העבד מדבר ואומר שה' יעד לו תפקיד להשיב את יעקב ולאסוף את ישראל אליו והוא גם יהיה לאור גויים להביא את ישועת ה' עד לקצה העולם; בפרק נ 10 יראת ה' וביטחון בה' מתוארים כאמונה ושמיעה בקולו של עבד ה'; בפרק נב 13 נאמר על העבד שהוא יהיה רם, נישא וגבוה (לפי יש' ב 11-12 כל דבר גאה, רם, ונישא יושפל וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא); וב-נג 11 עבד ה', שהוא נקי מכל חטא ועוולה, מצדיק אחרים וסובל את עוונותיהם.
דמות העבד בחלק הזה של ספר ישעיה מייצגת אפוא הן את ישראל כעם והן את מי שמזוהה עם ישראל אך אינו שותף לבגידה ולחטא שהעם אשם בהם. כמו משה, הוא הכלי האנושי של אלוהים להביא גאולה לישראל ואף להביא את ישועתו לגויים. יש גם סימנים שמזהים אותו עם התיאור של בן דוד בפרק יא (שניהם מקבלים את רוח ה', מוציאים משפט צדק, מביאים שלום) מחד ועם דמות הדובר בפרק סא (שגם נמשח ברוח ה', מביא שחרור לאסירים ושנת רצון ה') מאידך.
זרוע ה'
כמו בסיפור יציאת מצרים, גם בספר ישעיה זרוע ה' היא הביטוי של גבורתו של ה' הפועלת לישועת עמו ולהבסת אויביו. לפני פרק מ יש רק שני אזכורים שלה. הראשון (ל 30), ברמז ברור לכוח שהפעיל ה' בהוציאו את ישראל ממצרים ובהופעתו בהר סיני (ראה גם את פסוק 29), מתייחס לתבוסת אשור (שם 31). השני (לג 2), בהקשר המקביל את זרועו של ה' לישועתו, הוא בתפילה לה' שהוא יהיה כוחם (זרועם) וישועתם של קוויו.
נעבור לרגע לחלק האחרון של הספר, פרקים נו-סו, בהם זרוע ה' מייצגת את ה' עצמו. פעמיים (נט 16, סג 5) נאמר שה' לא מצא שותף לו ברצונו להושיע ולכן הוא מושיע בזרועו – זאת אומרת, הוא מושיע בכוחו הוא. זרוע ה' כמייצגת את ה' עצמו מופיעה שוב כשנאמר שהוא נשבע בִּימִינוֹ, וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ (סב 8). זה שימוש מפתיע משום שהיינו מצפים שה' יישבע בשמו, וכך למעשה זרוע ה' עומדת במקום שם ה'. ברור אפוא שכאן גם זרוע ה' מייצגת את ה' עצמו. האזכור הנוסף היחיד בפרקים האלה (סג 12) בא בהקשר המזכיר את מה שעשה ה' על ידי משה בעבר, בזמן יציאת מצרים, כשזרועו תמכה במשה ונתנה לו כוח (מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה, זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ). זרוע ה' מייצגת אפוא את ה' עצמו, את כוחו הבלעדי להושיע ואת גבורתו המפוארת שסייעו למשה ולעם ביציאת מצרים.
גם בפרקים מ-נה זרוע ה' מייצגת את גבורתו של ה' ויש אזכור המקשר את זרוע ה' לימי קדם, ליציאת מצרים (נא 9). אך בולט בפרקים האלה תפקיד זרוע ה' בגאולה העתידית ובהבאת הישועה לא רק לישראל אלא גם לאנושות כולה. פרק מ מתמקד בנחמת העם. אלוהים העביר את עוון ירושלים (מ 1-2) ומבשרים נקראים לספר לערי יהודה על ביאת אלוהיהם (מ 9). אלוהים עומד לבוא והוא ימשול ויקבץ נפוצים ויטפל בחלשים (באופן מטפורי – הטלאים) בכוח זרועו (מ 10-11). בפרק נא (פס' 9-11) יש פנייה לזרוע ה' לפעול כעת כמו בעבר, בזמן יציאת מצרים, וההקבלה שם בפסוק 5 בין ה' לבין זרועו בקריאה בפי ה' אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, וְאֶל-זְרֹעִי יְיַחֵלוּן (נא 5) מבהירה את הזהות בין ה' וזרועו. הזיקה בין זרוע ה' לבין נחמת ירושלים שנרמזת בפרק מ, גלויה בפרק נב 9-10 ושם זרועו מייצגת את כוחו להביא ישועה גם בעתיד:
פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם. חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ, כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ, אֵת, יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ.
הקבלה מפתיעה
ממה שראינו כבר עולה שבספר ישעיה זרוע ה' היא כוחו של אלוהים להושיע המזוהה באופן ברור עם ה' עצמו, ולעומתה, עבד ה' הוא כלי השרת החלש והאנושי. מפתיע מאוד אפוא לגלות ביש' נא 5, המדבר על זרוע ה', הקבלה לנאמר על עבד ה' בפרק מב.
קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי, וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ; אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, וְאֶל-זְרֹעִי יְיַחֵלוּן.
בפסוק הזה "זרוע" מופיעה ברבים וביחיד. ברבים היא מייצגת את כוח ה' לשפוט את העולם כולו. ביחיד המילים וְאֶל-זְרֹעִי יְיַחֵלוּן מקבילות לאלו הקודמות להן אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ. ההקבלה כאן בין ה' עצמו (אֵלַי) לבין זרועו (וְאֶל-זְרֹעִי) ברורה, והכוונה היא שתושבי המקומות הרחוקים בעולם יחכו לה' לעזרה, ישועה ומשפט צדק.
החזרה כאן על הנאמר לגבי עבד ה' בפרק מב מפתיעה:
מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא (מב 1 על עבד ה') וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ (נא 5 על זרוע ה')
וּלְתוֹרָתוֹ, אִיִּים יְיַחֵלוּ (מב 4 על עבד ה') אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ, וְאֶל-זְרֹעִי יְיַחֵלוּן (נא 5 על ה' / זרוע ה')
החזרות האלה יוצרות הקבלה בין עבד ה' בפרק מב לבין זרוע ה' בפרק נא. זה כבר מעלה את המחשבה של קשר הדוק בין שתי הדמויות, עבד ה' וזרוע ה'. אך אין הגיון בהקבלה הזו, שהרי כיצד ייתכן מצב שבו זרוע ה' מתגלמת כעבד ה'?
קשה להאמין – זרוע ה' כעבד ה'
מה שנרמז בהקבלה שבין זרוע ה' ביש' נא 5 לבין עבד ה' ביש' מב, גלוי ביש' נב 13-נג – מיזוג זרוע ה' ועבד ה' בדמות אחת! מה שניתן להבין בדרכים שונות בהקבלה הזו, מופיע בצורה חד משמעית בתחילת יש' נג. הנביא מבין את הקושי שהמיזוג הזה יעורר, ואף את הרתיעה ממנו שירגישו שומעיו, ולכן מציג את העניין מראש כשאלה המצביעה על הקושי: מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה? הרי זרוע ה', כפי שראינו, מבטאת את כוח ה', ואף מייצגת את ה' עצמו, כאשר עבד ה' הוא כלי אנושי. יתרה מזו, מה שנאמר על זרוע ה' עד כה בספר ישעיה, ובפרט מאז פרק מ, מעלה ציפייה להפעלת כוח אלוהי עצום ומופגן בדמותה של זרוע ה' (מ 10-11, נא 5, 9-11, נב 10). אך עכשיו מה שמתחיל בתיאור עבד ה' ביש' נב 13-15 הופך בשאלה הזאת (וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה?) לתיאור של דמות המתוארת הן כעבד ה' והן כזרוע ה'. מפליא עוד יותר ששאלה זו באה בראש פרק המציג את דמותו של איש אשר סובל את סבל הפשע שלנו במקומנו, שעל-ידי פצעיו והמכות שהוא סופג אנחנו נרפאים, ושבמותו הוא נותן את עצמו כקורבן אשם על חטאינו. הייתכן שבדמות הזאת מתגלה זרוע ה', בעודה מתוארת גם כעבד ה' (נג 11)?! ברור מן השאלה בתחילת הפרק שהטקסט מתכוון בדיוק לכך ועוד מצפה לתגובה של זעזוע, פליאה וקושי בקבלת הדבר!
על רקע השימוש הרגיל בזרוע ה' בישעיה כביטוי של כוח ה' המזוהה עם ה' עצמו, המיזוג כאן של זרוע ה' עם עבד ה' מצביע על דבר מפליא. בסיפור יציאת מצרים ההפרדה בין זרוע ה' כגבורת אלוהים ובין עבד ה' ככלי אנושי, ברור. כאן בישעיה מ עד נג זרוע ה' ועבד ה' מתמזגים לתוך הדמות המוצגת בישעיה נג.
זה, כמובן, חותר נגד מה שמקובל לחשוב, ומשאיר אותנו עם השאלה המתבקשת:
מי הוא זה?
