מקץ: בראשית מא 1 – מד 17
להיות במקום הנכון בזמן הנכון, הוא הרבה פעמים ההבדל בין הצלחה לכישלון. כך גם בפרשה שלנו המתחילה במילים: וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים (בראשׁית מא 1)
שנתיים אחרי מה?
שנתיים אחרי שיוסף פתר את חלומם של שר האופים ושר המשקים בכלא בו ישבו.
לאחר פתרון החלום של שר המשקים, שבו התברר לשר המשקים שיחזור למעמדו הקודם בבית פרעה, ביקש ממנו יוסף שיזכור אותו שם וידבר עליו טובות. אבל לא כך קרה: וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ (מ 23). שנתיים נוספות ישב יוסף בכלא כשבלבו בודאי מחשבות לא רק על כך ששר המשקים שכח אותו אלא אולי גם אלהים שכח אותו.
למה הרשה לזה אלהים לקרות?
הוא היה יכול להעיר את רוחו של שר המשקים לספר על פותר החלומות כשהגיע לארמון ולא רק מקץ שנתיים ימים. אבל העיתוי של אלהים לממש את תכניתו הוא מושלם. היה זה הכרחי לתכנית אלהים לעכב את שחרורו של יוסף מהכלא, כדי לשנות ולהכין את יוסף לקראת הבאות. לעיתים נדמה שהניסיון בו אנחנו נתונים אורך זמן רב ואנחנו לא מבינים מדוע האדון משתהה. למשל, בסיפור בבשורת יוחנן על אלעזר, אחיהן של מרים ומרתה, שחלה ומת: כַּאֲשֶׁר שָׁמַע (ישוע) כִּי חָלָה, שָׁהָה עוֹד יוֹמַיִם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם (יא 6). מדוע לא מיהר לעזרתו? גם מרים לא הבינה: אֲדוֹנִי, לוּ הָיִיתָ פֹּה, לֹא הָיָה אָחִי מֵת (יא 32).
במקרה זה, ׳האיחור׳ של ישוע רק הגביר את הנס שנעשה בהקמתו של אלעזר לתחייה. זאת כדי לבנות ולחזק את האמונה! כך עונה ישוע למרתא: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאִם תַּאֲמִינִי תִּרְאִי אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים (יא 40).
יהיה זה נכון עבורנו בכל מצב להתפלל לאלהים: בְּיָֽדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י (מזמור לא 16), העמידה בסבלנות משנה אותנו ומלמדת אותנו לבטוח בו!
לבסוף נקרא יוסף אל המלך לפתור לו את החלומות. שלוש עשרה שנה עברו מאז נזרק יוסף לבור ועד שעמד לפני פרעה – עכשיו כבר לא ניפנף ביכולותיו כפי שעשה עם אחיו, אלא עמד בענווה וכניעה כשהוא אומר לפרעה: … בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה (בראשית מא 16). כלומר, לא לי, אלא לאלהים הפתרונים. עכשיו לא הוא במרכז אלא אלהים במרכז, והוא מסביר לפרעה: …אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה (מא 28 ).
יוסף כבר אינו אותו אדם, הוא אינו נוהג בהתנשאות כפי שנהג בעבר כלפי משפחתו. מה שחשוב לו עכשיו אינו ההצלחה הפרטית שלו אלא אדם המכיר בכך שאלהים עומד מאחורי כל צעד ושעל שלו, אדם המבין: הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם (בשורת מתי כג 12). בעקבות התהליך שעבר הבין כי הדרך למעלה היא קודם למטה… הוא השתנה…
כל זה נעשה בתזמון המושלם של אלהים: הבעיה והפתרון! גם אם נדמה לנו שהאדון מתמהמה – בוא יבוא: אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה (ב׳ פטרוס ג 9).
