אלוהים מדבר ומופיע – פרשת משפטים

Moses op de Sinaïberg door Jean-Léon Gérôme

פרשת משפטים: שמות כא 1 – כד 18

"מי אתה, שתקבע?" שאלה זו נשמעת לא רק כהתרסה בפיהם של ילדים חצופים אלא גם לעיתים בלב של כל אחד מאיתנו. והשאלה הדומה, "מי קובע?" מרכזית בדיוניהם של פילוסופים שדנים בנושאי מוסר אבסולוטי.

בפרשת משפטים ישנן כמה וכמה סיבות לקבל את הנאמר. קודם כול, הקובע הוא אלוהים! משה אומנם מעביר את דבריו לעם, אבל הדברים הם של אלוהים. לפיכך, הפרשה פותחת במילים של ה' "וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם" (שמות כא 1). ניסוח המשפטים (החוקים) עצמם כולל לא מעט דיבור של אלוהים בגוף ראשון כמו, למשל, במשפטים על הגר, האלמנה והיתום, כשלגבי היתום הוא אומר "אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַֽעֲקָתֽוֹ" (שמות כב 22). אלוהים עצמו הוא מקור הצדק והמשפט ולא אדם אחר שאולי איתו נוכל לנסות להתווכח כי הרי "מי אתה, שתקבע?"

הסיבה השנייה לכך שטוב שנשמע לנאמר היא שהחוקים והמשפטים מגלים הרבה על אודות אופיו ומידותיו של אלוהים. הוא טוב! זה עולה בבירור, לדוגמה, בחוק על בגד חם שנשאל ממי שאין לו בגד חם אחר. במקרה כזה צריך להחזיר לו את הבגד עד הערב כדי שלא יהיה לו קר בלילה. וכאן אלוהים מוסיף "וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָֽׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי" (שמות כב 26). אלוהים קובע כך – כי הוא חנון. ורצונו שעמו יפגין וישקף את אופיו הקדוש: "וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּֽהְי֣וּן לִ֑י" (שמות כב 30). כדאי לשמוע לְמה שהוא אומר משום שהוא המקור ואמת המידה המוחלטת של כל מידה טובה.

דבר נוסף שבגללו כדאי לנו לשמוע לו, הוא מפתיע – אלוהים הופיע לפני משה וזקני העם במעמד הר סיני. אומנם הוא אלוהים גדול ואין סופי, קדוש ונשגב, ובכל זאת הוא מראה לנו שרצונו לקרב אותנו אליו אפילו עד כדי כך ש"נחזה את האלוהים" "וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃ וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ" (שמות כד 9–11). במאמץ "לטהר" את המחשבה של יהודים מכל אפשרות שאלוהים יכול להופיע באופן ממשי, אימצו רבנים-פילוסופים במהלך ימי הביניים פילוסופיה יוונית המציגה את הרעיון של הכוח העליון כבלתי גשמי ומנותק מן החומר. מאז קוראים את התנ"ך "דרך המשקפיים" של הפילוסופיה הזאת. והנה – כתוב בבירור שהוא הופיע, ראו אותו, ואף אכלו ושתו בקרבתו – סימן של קרבה והתחברות! הופעה זו של אלוהים לפני בני אדם מוכיחה לנו שאלוהים אינו מנותק ושהוא רוצה קשר איתנו.

בספר ישעיהו הנביא מרבה לדבר, בשם אלוהיו, על ההבדל בין אלוהי האמת לבין האלילים. ה' אלוהים הוא אמיתי, ומדבר אל עמו, והאלילים הם אלי שווא ושקר שלא קיימים ולא מדברים. כאשר הוא מסר את משפטיו לעם ישראל באופן אישי דרך משה והופיע בכבודו לפני משה ועדים אחרים היה ברור מי קובע, כלומר מי הוא בעל הסמכות העליונה, והיה ברור שהוא טוב ומיטיב, ורוצה קשר איתנו. העם הבין היטב מי הוא המדבר ושטוב דברו, והם הסכימו עם דברי הברית שאליה הזמינם אלוהים להצטרף והצהירו כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד 3–8).

הדגש המיוחד בתנ"ך, שאלוהים מתגלה לפני בני האדם ואומר לנו את רצונו, הוא גם לב ליבה של הברית החדשה. בהחלט אפשר ללמוד ולנתח את הטקסט באופן שכלי, יחד עם זאת בסופו של דבר הטקסט, שהוא דברי אלוהים חיים, מוביל אותנו לשאלה אישית – האם תשמע? האם מה שאלוהים אמר וגילה יישאר עבורך עניין שמורחק מן הלב, מתוך רצון להיות מי שקובע? או האם תיכנע למי שהתגלה ברבים כאלוהים הגדול והטוב ותיתן לו להיות הקובע בחייך?

לקריאה נוספת

מוטיבים במקרא – חוטים בתוך מארג

דרך להשיג הבנה טובה יותר של ספר או שיר במקרא היא לזהות את המוטיבים שבו ולעקוב אחריהם במהלך היצירה. מוטיב ספרותי הוא רעיון או יחידת משמעות (מושג, מטפורה, רכיב עלילתי) שחוזר במהלך היצירה כמה פעמים, לעיתים גם בדרכים שונות, ושתורם להעברת המסר. קיימים שני סוגים של מוטיבים: אלה שמופיעים בתוך יצירה אחת ואלה שמופיעים ביצירות שונות, ואולי מקשרים ביניהן (אך לא בהכרח). כל אחד מן הסוגים האלה מתאפיין באופן קצת שונה ולכן נתייחס אל כל אחד בנפרד. בכתבה הזאת נתייחס לסוג הראשון: מוטיב שמופיע בתוך יצירה מסוימת.

המשיכו לקרוא »

השם שלי והשם שלו – פרשת נשוא

פרשת נשוא: שֵם זה דבר חשוב. הוא מזהה ומשייך. כשילדים נולדים הם מקבלים שני שמות – שם פרטי שמזהה אותם אישית כאינדיבידואל, ושם משפחה שמזהה את השייכות שלהם. דבר דומה במקצת קורה בפרשת נשוא. מוטיב מערכות היחסים הוא מוטיב מאחד בנושאים השונים שבפרשת נשוא; מערכות יחסים בין בני אדם, לדוגמה נושא הנאמנות והקינאה…

המשיכו לקרוא »

הדור החדש – פרשת פנחס

פרשת פנחס – עד כמה אתם חושבים על הדור החדש, הדור הבא שיום אחד יחליף אתכם? הנושא הזה מתברר כחשוב ביותר בכל הסיפורים שבפרשה זו. קודם כול, בעקבות המגפה שעליה מסופר בפרשה הקודמת, אלוהים מברך את פנחס, בנו של אהרן, עם כהונת עולם על כך שהוא פעל כראוי: הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם, וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (כה 12–13). פנחס הוא הדור השני של הכוהנים, ובהחלט התחיל "ברגל ימין"!

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן