נח: בראשית ו 9 – יא 32
סיפור נח מצטייר בעינינו בדרך כלל כסיפור ילדים עם תיבה חמודה של נח, משפחתו וכל החיות בפתח התיבה. תפיסה כזו מטשטשת מאד את הסיפור האמיתי של משפט אלהים על בני האדם והצלתו של איש תם וישר ומשפחתו.
כבר מן הפסוק הראשון של הפרשה אנחנו יכולים להסיק שנח היה אדם בעל יושרה פנימית הנוקט עמדה: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ (בראשית ו 9). בניגוד לאנשים שחיו בדורו התהלך נח עם אלהים. היה לו את האומץ הנדרש לעמוד נגד הזרם!
מי היו אנשי דור המבול?
בבשורת מתי מסביר ישוע את המשפט העומד לבוא על העולם הזה, ועושה השוואה בינו לבין דור המבול. כך הוא מתאר את הדור של אותה תקופה: כְּמוֹ שֶׁבַּיָּמִים קֹדֶם לַמַּבּוּל הָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמִתְחַתְּנִים עַד הַיּוֹם שֶׁנִּכְנַס נֹחַ לַתֵּבָה וְלֹא יָדְעוּ עַד שֶׁבָּא הַמַּבּוּל וְסָחַף אֶת הַכֹּל, כָּךְ יִהְיֶה גַּם בּוֹאוֹ שֶׁל בֶּן-הָאָדָם (כד 38 – 39).
לא היה שום דבר רע בפעולות השיגרה עצמן, של אכילה ושתיה וחתונות, אלא שהן נעשו מתוך אדישות לאלוהים, ויותר מכך, אותם אנשים חיו את חייהם כאילו אין אלהים.
נח, לעומתם, התהלך עם אלהים. במילים אחרות, פינה זמן להיות בנוכחותו – לדבר אליו, וחשוב יותר, להקשיב לו. הוא לא רץ לפני אלהים לעשות את תכניותיו הפרטיות וגם לא הזדחל אחרי אלהים בחוסר ציות. הוא היה קשוב לרצון אלהים בחייו בזמן אמת, גם אם זה לא היה מקובל. אחת השאלות שסיפור נח מעמיד בפנינו היא, איך אנחנו בוחרים לרוץ את המרוץ הערוך לפנינו? מחד, החיים מסביב יכולים לשאוב אותנו לתוכם, מאידך אנחנו יכולים לבחור לעצור בשגרת החיים ולבלות זמן במחיצת הכתובים והאדון.
לדבוק בדבר אלהים בניגוד לכלל, לא היה הקושי היחידי שנח התמודד אתו. אלהים הטיל עליו משימה שבעצם הייתה בלתי אפשרית. נח לא ראה מעולם גשם, הוא לא ידע מה זו אנייה ובוודאי שלא ידע איך יוכל להביא לתיבה את הנציגים של כל החיות.
כשבנה נח את התיבה השמש זרחה ואם מישהו שאל אותו מה הוא עושה והוא הסביר, כל מה שזכה כתגובה היה כניראה ללעג וקלס. בכל זאת התמיד בציותו לאלהים.
אין ספק שהרגיש תסכול עמוק, הוא היה מטיף צדק (ב׳ פטרוס ד 6) שלא ראה ולו אדם אחד מחוץ למשפחתו חוזר בתשובה וניצל מן המבול. אבל הוא המשיך לציית בניגוד למה שהתרחש מסביבו.
מאיפה היה לנח את האומץ וההתמדה לציית?
הוא האמין לנאמר לו: מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בָּנָה נֹחַ תֵּבָה לְהַצָּלַת בֵּיתוֹ … (אל העברים יא 7). אמונה היא כח אדיר! אפילו אם היא בגודל של גרגיר חרדל (בשורת מתי יז 20). לא אחת נמצא את עצמנו במצבים לא מובנים שנראים בלתי אפשריים בעינינו. אבל מצבים ללא מוצא הם הם ההזדמנויות שאלהים מקרה על דרכנו כדי להפעיל ולחזק את שרירי האמונה ולחוות את ישועתו. בכל פעם שנזדקק לאומץ לציית נוכל לפנות לאלהים ולבקש: עֲזֹר נָא לִי בְּחֶסְרוֹן אֱמוּנָתִי (בשורת מרקוס ט 24).
