פרשת נשוא: במדבר ד 21 – ז 89
שֵם זה דבר חשוב. הוא מזהה ומשייך. כשילדים נולדים הם מקבלים שני שמות – שם פרטי שמזהה אותם אישית כאינדיבידואל, ושם משפחה שמזהה את השייכות שלהם. דבר דומה במקצת קורה בפרשת נשוא.
מוטיב מערכות היחסים הוא מוטיב מאחד בנושאים השונים שבפרשת נשוא; מערכות יחסים בין בני אדם, לדוגמה נושא הנאמנות והקינאה בין איש ואישה הנדון בפרשת אישה סוטה (במדבר ה 21-11), ובעיקר מערכת היחסים עם ה', הן של כלל הציבור בעבודת ה' של כל העדה והן של הפרט, כדוגמת מי שנודר נדר נזירות ומתחייב לה' בדרכים שונות (במדבר ו 21-1). הפרשה גם עוסקת בהסדרת עבודת השרות של הלוויים באוהל מועד ובחנוכת המזבח, שבה יש לכל שבט מקום חשוב. היא מסתיימת בשמיעת קול ה' הקשורה באופן מובהק לנושא מערכת היחסים בין ה' לבין עמו: "וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֨רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו" (במדבר ז 89).
במסגרת זו של מערכות יחסים טמון בפרשת נשוא גם מסר חשוב ביותר והוא קשור לעניין השֵם.
בפירוט התפקידים של משפחות בני לוי נאמר בקשר לבני מררי, אחת ממשפחות הלויים שתפקידה לשאת את שלד המשכן (קרשים ועוד): "וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם" (במדבר ד 32). לכל אחד יש תפקיד המיועד לו אישית לפי השם הפרטי שלו! לאלוהים כל אחד חשוב, והיה חשוב לו שכל אחד מהלוויים ידע שיש לו מקום מסוים ומוגדר בתוך העבודה המשותפת של המשפחה והעם. על אהרון ובניו הוטלה האחריות לדאוג לכך שכל אחד, לפי שמו, ידע שהוא חשוב לה' וידע מה אלוהים פוקד עליו לעשות.
בהמשך הפרשה נגלה עוד תפקיד חשוב של אהרון ובניו והוא – לברך את העם (במדבר ו 27-22). פסוק 27 מסביר את תמצית הברכה: "וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם". ה' נותן לעם את שמו! משמעות הדבר היא שייכות, חסות, דאגה, סיפוק כל צורכיהם. אין זכות, אין ביטחון, אין ברכה ואין שמחה גדולה מזו! הדבר דומה לילד שמקבל שם משפחה שמזהה אותו ומשייך אותו לאותה משפחה. בהיותו שייך לה הוא מקבל את כל מה שיש לאותה משפחה מבחינה כספית, חברתית, מעמדית. וכמובן שאין טוב יותר מהשייכות לה' אלוהים.
שני הדגשים האלה ביחד, חשיבות השם של כל אחד באופן פרטי והענקת "שם ה'" לעם ישראל כולו, מביעים מסר חשוב וחזק. כל אחד חשוב לה' באופן אינדיבידואלי, כל אחד מוכר לו אישית בשמו הפרטי. אך הברכה האמיתית היא השייכות לה', העובדה שאנחנו נושאי שמו.
הנבואה הבאה קשורה לעניין הזה:
11 בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃ 12 לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת (עמוס ט).
נבואה זו מתייחסת ליום שבו יקים ה' מלך מבית דוד, אירוע שיביא ברכה אמיתית לישראל ושיכלול אנשים מכל רחבי העולם ששם ה' נקרא עליהם. בתפילתו של ישוע (ביוחנן יז 11) לפני שהוא נצלב, קם לתחייה ועלה לשמיים, ישוע התפלל עבור תלמידיו: אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹד בָּעוֹלָם; הֵם בָּעוֹלָם, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ. אָבִי הַקָּדוֹשׁ, שְׁמֹר אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כָּמוֹנוּ. לפי תפילתו, מי שהולך אחריו קיבל את שם אביו.
האם עצרת אי פעם לחשוב עד כמה אתה מוכר לאלוהים אישית, בשמך? איזו שייכות הכי חשובה לך בחיים?
