הדור החדש – פרשת פנחס

בנות_צלפחד

פרשת פנחס: במדבר כה 10 – ל 1

עד כמה אתם חושבים על הדור החדש, הדור הבא שיום אחד יחליף אתכם?

הנושא הזה מתברר כחשוב ביותר בכל הסיפורים שבפרשה זו. קודם כול, בעקבות המגפה שעליה מסופר בפרשה הקודמת, אלוהים מברך את פנחס, בנו של אהרן, עם כהונת עולם על כך שהוא פעל כראוי: הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם, וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (כה 12–13). פנחס הוא הדור השני של הכוהנים, ובהחלט התחיל "ברגל ימין"!

לאחר מכן, אלוהים מצווה על משה וההנהגה לערוך מפקד אוכלוסין: שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ׀ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל (כו 2). תיאור מפקד אוכלוסין זה יחד עם פקודי הלוי נמשך עד פסוק 64. בסוף הפרשה, בפרקים כח 1 – ל 1 אנחנו רואים חזרה ותזכורת לעקרונות החשובים של הקורבנות והחגים שאלוהים ציווה את העם. וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה (ל 1). 

הסיבה למפקד האוכלוסין ולחזרה על המצוות שאלוהים נתן למשה היא פשוטה: כבר לא נותר איש מהדור המקורי שיצא ממצרים! 

מעבר למשה, שטרם מת, נשארו מהדור שיצא ממצרים רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון, המרגלים הנאמנים לאדוני. וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי, כִּֽי־אָמַ֤ר יְהוָה֙ לָהֶ֔ם מ֥וֹת יָמֻ֖תוּ בַּמִּדְבָּ֑ר וְלֹא־נוֹתַ֤ר מֵהֶם֙ אִ֔ישׁ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן (כו 64–65). אחרי המגפה שבה מתו 24,000 אנשים, ואחרי כל השנים במדבר שבהן מת כל הדור הראשון שיצא ממצרים, היה צורך למנות אותם, ולוודא שהם יודעים באמת את דבר אדוני! 

בין הקטעים האלו נמצא פרק כז, ובו שני סיפורים קצרים יחסית אך משמעותיים. בפסוקים 1–11 בנות צלפחד מבקשת נחלה, כי אביהן נפטר ללא בן. משה מביא את בקשתן לפני ה', ומשפטו יוצא שאם אין בן, הבת תירש את הנחלה. מעניין שעוד לא הגיע הזמן לרשת את הארץ, ובנות צלפחד כבר חשבו קדימה! כמה אמונה הייתה להן, עד כדי כך שהן רצו לוודא שיירשו את האדמה שאלוהים הבטיח להן, וששם אביהן לא יישכח. נשים אלו היו אמיצות ומלאות אמונה שכנראה לא הייתה קיימת בהרבה מהגברים שהיו צריכים להנהיג את העם אל הארץ המובטחת.

הסיפור השני מופיע בפרק כז, החל מפסוק 12. משה מתבקש לעלות על הר הָעֲבָרִים, כדי לראות את הארץ שנתן ה' לבני ישראל. אלוהים נותן למשה הזדמנות לראות את הארץ המובטחת אך לא להיכנס אליה, כעונש על כך שמשה היכה בסלע במקום לדבר אליו.

משה לא מתלונן על העונש, ולא מביע דאגה לעצמו. הוא מביע דאגה לעם. משה מבקש מאלוהים למצוא מנהיג חדש: יִפְקֹ֣ד יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה: אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִֽהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְהוָ֔ה כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה (כז 16–17). הוא דאג שהעם יהיה "כצאן אשר אין להם רועה"!

אך לא הייתה לו סיבה לחשוש. אלוהים הכין בדיוק את האיש הנכון להנהיג את העם אחרי מות משה, והוא לא אחר מיהושע בן נון, המרגל הנאמן ומשנהו של משה. אלוהים ציווה על משה: קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן. יהושע היה אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ – זה מראה שאלוהים כבר בחר בו ונתן בו את רוחו. יהושע לא ינהיג את העם בכוחות עצמו, אלא בעזרת הרוח שאלוהים ייתן בתוכו. אחר כך היה על משה לעשות כמה דברים כדי להעביר ליהושע את השרביט: וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו, וְהַעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כָּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם (18–19). העברת התפקיד לא הייתה טקס סודי או מסתורי. זה היה אמור להתרחש מול אלעזר הכהן הגדול, ומול כל העם. כולם יראו שיהושע לא לקח לעצמו בכוח את תפקיד המנהיג לאחר מות משה, אלא שהוא המנהיג הלגיטימי שיוביל את הדור החדש של בני ישראל אל הארץ המובטחת. בסופו של דבר, היה על משה לתת לו מהכבוד שלו, כדי שהעם יכבד אותו כמו שכיבדו את משה: וְנָתַתָּ֥ה מֵהוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (20).

עד כמה אנחנו חושבים על העתיד? על הדור הצעיר, שיום אחד יחליף אותנו ויירש את "נחלתנו"? בפרשה הזאת העניינים האלו ברורים ביותר מכיוון שהדור הישן כבר מת כולו, אך בחיינו יש לנו הזדמנות לחפש את האח או אחות הצעירים מאיתנו ולהכין אותם למשימות שאותן אלוהים הציב בפניהם. טוב תמיד להסתכל קדימה באמונה כמו שעשו בנות צלפחד, ולדאוג לעתיד של מי שמסביב לנו כמו משה כאשר דאג לעם. בפרשה זו יש לנו דוגמאות ראויות למנהיגות טובה ולהתנהגות יראת אלוהים שתביא לפרי והצלחה בעתיד. 

לקריאה נוספת

אלוהי כל הנחמה

החיים מכים בנו לפעמים קשות, וליבנו נאנק במצבים בהם אנו חשים צורך גדול שמישהו יעמוד לצידנו. אולי אחדים מאיתנו יגידו: "מֵֽאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי" (תהלים עז 3). מחברי התנ"ך והברית החדשה הביעו לעיתים במילים ברורות את הכאב הכי עמוק שלהם. אך הם גם גילו את מקור הנחמה הכי אמינה, עמוקה ואמיתית באלוהים עצמו. כך, למשל, דוד אמר לה' שגם בנסיבות החשוכות ביותר "שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי… בְּרֹ֣ב שַׂרְעַפַּ֣י בְּקִרְבִּ֑י תַּ֝נְחוּמֶ֗יךָ יְֽשַׁעַשְׁע֥וּ נַפְשִֽׁי" (תהלים כג 4; צד 19)

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן