רצון עצמי – פרשת תולדות

עשיו ויעקב

תולדות: בראשית כה 19 – כח 9

 

בפרשה לפנינו יש לנו הזדמנות להציץ לחיי משפחה אחת וללמוד דרכה משהו על ההשלכות של חיים עצמאיים ללא תלות באלהים. הסיפור מתחיל עם המענה לתפילתו של יצחק אודות עקרותה של רבקה. תפילתו נענית ורבקה הרה ומקבלת נבואה לגבי התאומים שבבטנה: שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה 23).

ההבטחה שקיבלה רבקה מאלהים לגבי ילדיה הייתה: הבכור יהיה כפוף לצעיר. למרות שבתורה החוקים לגבי הבכורה וחשיבותה ברורים, מדרכו של אלהים להפתיע מחדש בסדר העדיפויות שהוא מלמד אותנו דרך דברו. למשל, מידת הרחמים עולה על מידת הדין אצלו, למרות שהוא זה שקבע את הדין (אגרת יעקוב ב 13). או במקרה שלנו, הבחירה האישית שלו והקריאה שלו על חיו של אדם חשובים יותר מן ההיררכיה המשפחתית. בכך הבטיח את הבכורה ליעקוב.

 

סביר להניח שיצחק היה שותף וידע על ההבטחה שניתנה לרבקה. כמו בכל משפחה- דיברו על זה בבית, והילדים- כמו בהרבה משפחות, שמעו כניראה את השיחות. מדהים לראות בכל זאת, שלמרות שידעו שזו התכנית של אלהים וזו בחירתו, אף לא אחד מהם הגיב בכניעה מתוך הישענות וביטחון שכל הבטחות אלהים הן ׳כן ואמן׳ ולכן תתקיימנה (ב׳ אל הקורינתים א 20).

כל אחד מהם הגיב באופן יצירתי מתוך נסיון לתמרן את הנסיבות כדי לממש את התכנית הפרטית שלו.

 

יעקוב, למרות שידע על ההבטחה, הפעיל את מלוא כובדה של הסחיטה הרגשית על עשיו כשזה חזר רעב מן השדה ורצה לאכול. הוא לא היסס לנצל את חולשתו של עשיו ולהוציא ממנו במרמה את הבכורה, למרות שכבר הייתה שלו: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶתבְּכֹרָתְךָ לִי (בראשית כה 31).

עשיו, התייחס בבוז לבכורתו ומכר אותה עבור נזיד עדשים (כה 32 – 33).

ההורים גם הם לא היו דוגמה של כניעה לרצון אלהים.

יצחק בפרק כז מנסה ממש לשנות את תכנית אלהים כאשר הוא קורא לעשיו כדי לתת לו את הברכה המגיעה לבכור: …עֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת  (כז 2 – 4).

רבקה עצמה, זו ששמעה ממקור ראשון על ההבטחה במקום לבטוח ולהאמין בדבר ה׳, מנסה בכח שלה לעזור לאלהים במרכאות לקיים את מה שהבטיח. היא מדריכה את יעקוב איך לרמות את אביו כדי לקבל את הברכה (כז 6 – 9). אף אחד מהם לא הביע אמונה בריבונות אלהים, או קבלה של תכניתו עבור חייהם. ומה הייתה התוצאה? ריב, סכסוך, קנאה ופחד.

 

מה הטעם להתנגד לתכנית ה׳? מה הטעם לנסות לשנות אותה? או להשיג אותה בכחנו? מדוע להתנגד לרצון האדון עבור חיינו במקום לאמץ אותו? ישוע עצמו העיד על כך: יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי (בשורת יוחנן ו 38, ה 30).

התהליך אולי מלווה בכאב אבל התוצאה תהיה שמחה ושלום. הבחירה אם לחיות על פי רצונו ותוכניתו היא בידינו!

לקריאה נוספת

המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם

אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.

המשיכו לקרוא »
יעקב והמלאך

שחרור פנימי – פרשת וישלח

פרשת וישלח – עברו עשרים שנה מאז שיעקב עזב את הארץ ועכשיו הוא חוזר אליה עם משפחתו, עם החששות מהפגישה עם אחיו ועם רכוש גדול מאד. כשהוא מגיע לגבול האחרון לחצות אל הארץ המובטחת, בלילה, לאחר שהעביר את משפחתו במעבר יבק, עומד איש וחוסם את דרכו. יעקב נאבק איתו כדי לקבל את מלוא הברכה שהובטחה לו בלילה אחר בבית אל, עשרים שנה קודם לכן: וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר (בראשׁית לב 25).

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן