המודעות לקדושתו של ה' – פרשות תזריע ומצורע

פרשות תזריע ומצורע: ויקרא יב 1 – יג 59; יד 1 – טו 33

 

ילדים בישראל לומדים לכבד ימים מסוימים (ימי חג, ימי זיכרון) ומתבקשים ללבוש בהם חולצה לבנה. המנהג הזה מלמד בעזרת אמצעי חזותי על ייחודם של אותם הימים ועל כך שיש לכבד יום זה ולהתייחס אליו ברצינות. ניתן לומר שבדומה לכך, גם אלוהים ביקש ללמד את עם ישראל להתייחס בכבוד לשכינתו בקרבו.

פרשות "תזריע" ו"מצורע" עוסקות במה שמטמא, בזיהוי הגורם המטמא בכל אחד מהמקרים, ובאופן טיהור האדם לאחר ההחלמה או סיום תקופת הטומאה. ניתנים בהן הרבה פרטים, במיוחד במקרה של הצרעת. עם זאת המפתח להבנת הנושא ככלל מצוי בסוף הפרשות, בויקרא טו 31: וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם.

אלוהים קדוש, והוא לא רוצה שאנשים ימותו בגלל המחשבה (השגויה) שניתן להתקרב אליו מבלי להיטהר. כל זה, לצד החוקים לגבי מה שמטמא את הגוף, יצר מעין שיעור מוחשי וחזותי חזק מאוד לגבי דברים רוחניים ומוסריים.

ישעיהו הנביא הבין את טומאתו כאשר הוא ראה את ה' בהיכל רם ונישא ושמע את השרפים קוראים "קדוש, קדוש, קדוש". תגובתו הנרעשת הייתה: "אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י  אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי" (יש' ו 5). בעקבות ההצהרה הזו נשלח שרף להביא גחלת מן המזבח ולגעת בפיו, והוכרז  "וְסָ֣ר עֲוֹנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר" (יש' ו 7). החוויה הזאת של ישעיהו מייצגת מעין תמונה חיה של מה שנאמר בפרשה על הטומאה ועל הצורך בטיהור וכפרה. הנביא אף אומר בפרק סד 5­-6 שכולנו נהיינו טמאים ושאפילו צדקותינו, הדברים שאנחנו מחשיבים כמעשי צדק, הם כמו "בגד עידים", כנראה בגד טמא שבמקום לכסות את החטא רק מרחיק את האדם מאלוהים.

היום אנחנו לא חושבים כל כך על "טומאה" וגם לא על השיעור שהחוקים האלה אמורים ללמד אותנו. בברית החדשה (לוקס יח 9­-14) ישוע מספר על שני אנשים שעולים להתפלל בבית המקדש. אחד, איש דתי מאוד, מחשיב את עצמו כמקובל על אלוהים בזכות המעשים שהוא עשה וסבור שהוא לא חוטא כאחרים. השני, שמקצועו נחשב בזוי, מכה על חטא ומבקש מאלוהים רחמים. השני חזר הביתה נצדק. הסיפור הזה מצביע על מה שאנחנו אמורים ללמוד מן החוקים לגבי טומאה וטהרה.

האם אני מודע לקדושתו המוחלטת של אלוהים, ועד כמה אני לא ראוי לבוא לפניו בלי טהרה וכפרה? לאיזה אדם בסיפור של ישוע אני דומה?

לקריאה נוספת

כפרה וקדושה – פרשת אחרי מות ופרשת קדושים

פרשות אחרי מות – קדושים: רצף של דברים פעמים רבות אינו מקרי וסתמי אלא טמונות בו חשיבות ומשמעות. הסמיכות של יום הזיכרון ויום העצמאות מצמידה יום של עצב ואבל ליום של שמחה וחיים. המעבר חד. אך הוא מכוון ומייצג את מציאות חיינו בארץ. גם בפרשות "אחרי מות" ו"קדושים" יש חשיבות לסדר של הדברים…

המשיכו לקרוא »

קול אדם וקול אלוהים – פרשת יתרו

פרשת יתרו – יש אנשים בחיינו שנותנים לנו עצות טובות ועוזרים לנו להגיע להחלטות טובות. ראוי להעריך את האנשים האלה ולדעת להקשיב להם. עם זאת, עלינו לזכור שהם מוגבלים. בפרשת יתרו יש דוגמה יפה של אדם שמילא תפקיד חשוב במתן עצה טובה למשה ולעם ישראל. יחד עם זאת, הפרשה משווה בין קולו של האדם הנבון הנותן עצה טובה שיכולה להועיל, לבין קולו של אלוהים שדבריו נותנים חיים.

המשיכו לקרוא »

הלא יכול, היכול, והכול יכול – פרשת וארא

פרשת וארא – הפרשה פותחת בנקודת שפל. פרעה לא הקשיב למשה ולאהרן ואף הקשה על בני ישראל והתוצאה – עכשיו הם חדלו לשמוע אל משה "מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה" (שמות ו 9). גם משה עצמו חש את חולשתו ואת חוסר היכולת שלו מול האתגר וחזר על כך לא פעם בשיחותיו עם ה' (שמות ו 12, 30). משה התמודד פנים אל פנים מול תגובתו של פרעה, המלך שבידו היה הכוח לקבוע מה ייעשה עם בני ישראל…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן