וירא: בראשית יח 1 – כב 24
הדרך בה נחיה את חיי האמונה שלנו תושפע במידה רבה מהדרך בה אנחנו משרטטים לעצמנו את דמותו של אלהים. ההשקפה שלנו על אלהים תשפיע על חיי התפילה שלנו ועל הצפיות מחיי האמונה שלנו.
בפרשה שלפנינו מוצג אלהים בצורה מפתיעה. הפרק אינו מתחיל כמצופה לפתיחת סיפור מפגש – בין אברהם לשלושת האורחים שהגיעו אליו. אלא עם הערה מקדימה במחצית הראשונה של הפסוק הראשון : וַיֵּרָא אֵלָיו (כלומר אל אברהם) יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא (בראשית יח 1a) ורק אז בעצם מתחיל סיפור המפגש בין אברהם לשלושת האנשים: וְהוּא (אברהם) יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה ) יח 1b – 2).
אולי רצה המחבר לתת לנו הקוראים מידע שלא היה ידוע עדיין לאברהם בשלב הזה: שאחד משלושת האנשים הללו הוא אלהים בכבודו ובעצמו!
על כך שאלו אינם אורחים רגילים אפשר ללמוד מהדו שיח שמתנהל לאחר הארוחה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ? (יח 9). מהיכן ידעו ששמה שרה אם הם זרים שהזדמנו לאזור? בודאי שלא יכלו לדעת זאת. יותר מכך, איך ידעו על ההבטחה מהפרק הקודם על יצחק? הרי אחד מהם חוזר על ההבטחה שיוולד להם בן: וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ …(יח 10).
דבר נוסף, כאשר שרה צוחקת בליבה, אותו אורח שואל: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה (יח 13) כלומר, המחבר מזהה את השואל בשם האלוהות: יהוה.
אם כל זה לא מספיק כדי לגרום לנו להרים גבה לגבי זהות האורחים בסיפור, אז בהמשך כשהאנשים עוזבים את אוהל אברהם לכיוון סדום, מתחיל אותו דיאלוג מפורסם לגבי עתידה של סדום בין אברהם לאחד האנשים, המזוהה כאלהים: וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה (יח 21). אמנם זהו אחד משמונה עשר תיקוני סופרים במקרא, ובמקור היה כניראה: ׳ויהוה עודנו עומד לפני אברהם׳. אך הוא תוקן לפסוק בצורתו הנוכחית שלא נחשוב שאלהים עומד וממתין לאברהם. לענייננו, בכל מקרה, מדובר בה׳.
וכך גם בסופו של הדו-שיח, האורח מזוהה כאלהים: וַיֵּלֶךְ יְהוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ (יח 33).
אם כך, אחד משלושת האנשים היה אלהים שעזב את השמים ובא אל הארץ לפגוש את אברהם. אלהים שהַכֹּל נִהְיָה עַל-יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה…בָּא אֶל הָעוֹלָם … (בשורת יוחנן א 3, 9, 14); כבר אז…
מדוע זה כל כך חשוב שנשים לב לדרך שבה אלהים בוחר להציג את עצמו?
מכיוון שהנטייה שלנו היא ליצור אלהים על פי אמות המידה שלנו, ואז נשאלת השאלה למה להאמין באלהים המוגבל על פי שכלנו? למה להשתחוות לאל שאנחנו יצרנו במחשבה?
אבל אם נסיר מעלינו את המוסכמות שלנו, ואת הדעות הקדומות שלנו וניתן לאלהים לומר לנו מי הוא ולא להיפך, נוכל להשתחוות לו כפי שהוא ברוח ובאמת!
המפגש של אברהם בצהרי היום עם שלושת האנשים, מחדד את האמונות ודעות שיש לנו לגבי אלהים. הוא מציב בפנינו שאלה מאתגרת: מי הוא האלהים שאנחנו מאמינים בו?
