פרשת משפטים: שמות כא 1 – כד 18
"מי אתה, שתקבע?" שאלה זו נשמעת לא רק כהתרסה בפיהם של ילדים חצופים אלא גם לעיתים בלב של כל אחד מאיתנו. והשאלה הדומה, "מי קובע?" מרכזית בדיוניהם של פילוסופים שדנים בנושאי מוסר אבסולוטי.
בפרשת משפטים ישנן כמה וכמה סיבות לקבל את הנאמר. קודם כול, הקובע הוא אלוהים! משה אומנם מעביר את דבריו לעם, אבל הדברים הם של אלוהים. לפיכך, הפרשה פותחת במילים של ה' "וְאֵ֨לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם" (שמות כא 1). ניסוח המשפטים (החוקים) עצמם כולל לא מעט דיבור של אלוהים בגוף ראשון כמו, למשל, במשפטים על הגר, האלמנה והיתום, כשלגבי היתום הוא אומר "אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַֽעֲקָתֽוֹ" (שמות כב 22). אלוהים עצמו הוא מקור הצדק והמשפט ולא אדם אחר שאולי איתו נוכל לנסות להתווכח כי הרי "מי אתה, שתקבע?"
הסיבה השנייה לכך שטוב שנשמע לנאמר היא שהחוקים והמשפטים מגלים הרבה על אודות אופיו ומידותיו של אלוהים. הוא טוב! זה עולה בבירור, לדוגמה, בחוק על בגד חם שנשאל ממי שאין לו בגד חם אחר. במקרה כזה צריך להחזיר לו את הבגד עד הערב כדי שלא יהיה לו קר בלילה. וכאן אלוהים מוסיף "וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָֽׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי" (שמות כב 26). אלוהים קובע כך – כי הוא חנון. ורצונו שעמו יפגין וישקף את אופיו הקדוש: "וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּֽהְי֣וּן לִ֑י" (שמות כב 30). כדאי לשמוע לְמה שהוא אומר משום שהוא המקור ואמת המידה המוחלטת של כל מידה טובה.
דבר נוסף שבגללו כדאי לנו לשמוע לו, הוא מפתיע – אלוהים הופיע לפני משה וזקני העם במעמד הר סיני. אומנם הוא אלוהים גדול ואין סופי, קדוש ונשגב, ובכל זאת הוא מראה לנו שרצונו לקרב אותנו אליו אפילו עד כדי כך ש"נחזה את האלוהים" "וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃ וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ" (שמות כד 9–11). במאמץ "לטהר" את המחשבה של יהודים מכל אפשרות שאלוהים יכול להופיע באופן ממשי, אימצו רבנים-פילוסופים במהלך ימי הביניים פילוסופיה יוונית המציגה את הרעיון של הכוח העליון כבלתי גשמי ומנותק מן החומר. מאז קוראים את התנ"ך "דרך המשקפיים" של הפילוסופיה הזאת. והנה – כתוב בבירור שהוא הופיע, ראו אותו, ואף אכלו ושתו בקרבתו – סימן של קרבה והתחברות! הופעה זו של אלוהים לפני בני אדם מוכיחה לנו שאלוהים אינו מנותק ושהוא רוצה קשר איתנו.
בספר ישעיהו הנביא מרבה לדבר, בשם אלוהיו, על ההבדל בין אלוהי האמת לבין האלילים. ה' אלוהים הוא אמיתי, ומדבר אל עמו, והאלילים הם אלי שווא ושקר שלא קיימים ולא מדברים. כאשר הוא מסר את משפטיו לעם ישראל באופן אישי דרך משה והופיע בכבודו לפני משה ועדים אחרים היה ברור מי קובע, כלומר מי הוא בעל הסמכות העליונה, והיה ברור שהוא טוב ומיטיב, ורוצה קשר איתנו. העם הבין היטב מי הוא המדבר ושטוב דברו, והם הסכימו עם דברי הברית שאליה הזמינם אלוהים להצטרף והצהירו כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד 3–8).
הדגש המיוחד בתנ"ך, שאלוהים מתגלה לפני בני האדם ואומר לנו את רצונו, הוא גם לב ליבה של הברית החדשה. בהחלט אפשר ללמוד ולנתח את הטקסט באופן שכלי, יחד עם זאת בסופו של דבר הטקסט, שהוא דברי אלוהים חיים, מוביל אותנו לשאלה אישית – האם תשמע? האם מה שאלוהים אמר וגילה יישאר עבורך עניין שמורחק מן הלב, מתוך רצון להיות מי שקובע? או האם תיכנע למי שהתגלה ברבים כאלוהים הגדול והטוב ותיתן לו להיות הקובע בחייך?
