פרשת במדבר: במדבר א 1 – ד 20
"כל הפרטים האלה – בשביל מה?" זו שאלה שאולי עולה במחשבות שלך בקשר לחלקים מסוימים של התנ"ך ואפשר בהחלט להעלות אותה בקשר לפרשת השבוע "במדבר". אבל ניתן לשאול אותה בצורה קצת אחרת ובאופן חיובי: "האם יש מסר שהטקסט רוצה ללמד אותנו באמצעות החזרה על הפרטים?"
פרשת "במדבר" מתארת תהליך חשוב במסע של בני ישראל במדבר: ארגון מקומות החנייה של כל שבט, ספירת הכוח הלוחם, תפקידו של שבט לוי והסדרת תפקידה של כל משפחה בשבט לוי. הפרט והכלל חשובים שניהם. בספירה עצמה חשוב כל פרט אך גם חשוב לדעת כמה אנשים מונה הכוח הלוחם, או במקרה של הלויים, הכוח המשרת. כל אחד חשוב והפרט משרת כחלק מהכלל. המוטיב החוזר בפרשה, המספק מסגרת לפרט ולכלל, הוא – המשפחה.
עם ישראל בנוי מהשבטים (בני ישראל) שהם משפחות מורחבות, וכל שבט מורכב ממשפחות גרעיניות. אך הלב של כל משפחה מכל הרמות מצוי במרכז המחנה: משכן אלוהים. 1 וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ 2 אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ (במדבר ב 1-2).
הדגש הזה על משפחות, שנקראות גם "בתי אב", שביחד שייכות למשפחה הגדולה של בני ישראל (הבנים של ישראל-יעקב אבינו) ועל כך שלב ליבה של המשפחה הוא נוכחות אלוהים בתוכה, במרכזה, הוא שיעור חשוב שניתן ללמוד מן הירידה לפרטים בפרשה. בתוך המשפחה כל פרט מוכר ואהוב, אבל כל משפחה הולכת ביחד בעת המסע ומשרתת ביחד, כפי שברור במקרה של הלויים.
אלוהים הוא אשר יצר את עם ישראל מבניו של יעקב (ישראל). העם מורכב ממשפחות-משפחות, שמהן מורכבים השבטים, והוא – אלוהים – ניצב במרכזו.
בסיס היחידה המשפחתית הוא מערכת יחסים שיש בה קבלה, אהבה ותמיכה. זה בא לידי ביטוי במזמור סח שבו נאמר שאלוהים הוא "6 אֲבִ֣י יְ֭תוֹמִים וְדַיַּ֣ן אַלְמָנ֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים בִּמְע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃ 7 אֱלֹהִ֤ים ׀ מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה…" (מזמור סח 6-7).
אלוהים הוא אל שמערכות יחסים הן חלק בלתי נפרד ממהותו האלוהית, כפי שנרמז כבר בתחילת ספר בראשית, כשאמר אלוהים "נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ". קשה לקבל את הפירוש הנפוץ לריבוי "נעשה", לפיו אלוהים מדבר כאן אל מלאכים, שהרי רק אלוהים בורא ולא המלאכים. אם כן, זאת עדות למערכת יחסים פנימית הקיימת בתוך אלוהים עצמו. הוא לא זקוק לדבר, גם לא למישהו מחוצה לו, כדי לקיים מערכת יחסים. באופן מופלא ונשגב, ה' הוא אלוהים אחד שקיים בו ריבוי. ואלוהים הוא מקור מושג המשפחה, כנאמר בבירור על-ידי שאול השליח באיגרת אל האפסים: "…כּוֹרֵעַ אֲנִי עַל בִּרְכַּי לִפְנֵי הָאָב אֲשֶׁר קָרָא שֵׁם לְכָל מִשְׁפָּחָה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ…" (ג 14-15).
חשיבותן ומשמעותן העמוקה של מערכות יחסים נובעות מאופיו וממהותו של אלוהים עצמו. אין פלא שבעת הנדודים והחנייה במדבר עם ישראל היה מסודר על פי מצוותיו המפורשות והמפורטות של אלוהים כמשפחה גדולה שבליבה ניצב אוהל מועד, מקום שכינת כבודו של אלוהים.
לדגש המושם על המסגרת המשפחתית בפרשה ובשאר הכתובים יש השלכות רבות וכל אחד מאיתנו יכול לשאוב הכוונה, חיזוק ואתגר מן הדברים. למרבה הצער, בימינו במקרים רבים החוויה המשפחתית אינה חיובית. התא המשפחתי מתפורר ומשתנה בדרכים שנוגדות את רצון אלוהים. קריאת הפרשה הזו נותנת הזדמנות לפנות לאלוהים, שמושיב יחידים ביתה, ולשפוך לפניו את הלב. הוא אבינו שבשמיים. ואולי זה זמן טוב לשאול את עצמנו: כמה חשיבות אני מייחס למשפחה שלי? והאם אלוהים ניצב במרכזה? האם אני מבין שאלוהים חפץ להיות לב ליבה של המשפחה? אלוהים הוא אבי היתומים. האם אני מוכן להכניס למעגל המשפחתי שלי אנשים בודדים?
