הבטחה בספר ירמיה- האם ירמיהו הוא המשה החדש?

"וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר׃ בְּטֶרֶם אֶצּוֹרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ׃ וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִֹה הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי׃ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר׃ אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם־יְהוָה׃ וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ" (ירמיה א 9-4).
ספר ירמיה פותח באנלוגיה ברורה בין ירמיהו למשה: שניהם הביעו התנגדות לקריאה מאלוהים בשל חוסר יכולתם לדבר (השוו ירמיה א 6 לשמות ד 10). אולם ההשוואה הברורה ביותר למשה מופיעה בירמיהו א 9: "הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ". ביטוי זה מופיע כמעט מילה במילה בהבטחת אלוהים להקים נביא כמשה בספר דברים יח 18. למרבה הפלא, הביטוי אינו מופיע בשום מקום אחר בתנ"ך, למעט פסוק אחד המתקשר עם ירמיהו: "נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" (דברים יח 18; ראו גם ירמיה ה 14). האם ירמיהו הוא הנביא המובטח כמשה? ואם לא, מדוע ההשוואה הייחודית הזו? ירמיהו לא חולל אותות ומופתים כמשה (דברים לד 12-10) ולא היה גואל כמשה, שהוציא את עמו מהגלות (שמות ג 10). למעשה, ירמיהו נלקח חזרה למצרים בניגוד לרצונו (ירמיה מג 7-1).
אך לפחות באופן משמעותי אחד, ההשוואה שופכת אור-יקרות על קריאתו הנבואית של ירמיהו; משה היה נביא ברית סיני, שהביא לעם ישראל חוק חרוט על לוחות אבן (שמות כד 12). ירמיהו היה נביא הברית החדשה, שניבא לעם ישראל אודות כתיבת החוק על ליבם! "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה… כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם" (ירמיה לא 31, 33).
ירמיהו לא היה הנביא כמשה, אך בימים של חוסר ציות משווע וסבל נורא, הוא נתן תזכורת שמיימית לכך שמכונן הברית החדשה צפוי לבוא! בימים אפלים שכאלו, נוכל אפוא לתת להבטחתו של ירמיה להמשיך לשמש אות אלוהי ותזכורת לכך שהגואל שלנו יבוא בקרוב, שהאור יכבוש את החושך, כאשר כל הבטחות הברית החדשה תתגשמנה סוף סוף!
"הֵן, אַחַי, אֵינֶנִּי רוֹצֶה שֶׁיֵּעָלֵם מִכֶּם הָרָז הַזֶּה, פֶּן תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם: קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים. וְכָךְ כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם" (רומים יא 27-25).
לקריאה נוספת

ברכה בסיום הספר – פרשת ״וזאת הברכה״

המבנה הספרותי של ספרים, ובייחוד פתיחתם וסיומם, הם בעלי חשיבות. סוף הספר עשוי לחזור על מוטיבים מרכזיים של הספר, להתייחס למה שתואר בספר ולהכין את הקרקע לסיפורי המשך. פעמים רבות סיום הספר יוצר קשר כל שהוא לפתיחת הספר, וכך מביע מסר של סגירת מעגל, מתיר סבך, פותר שאלות, מצביע על היפוך דברים ועוד. פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את החומש, שניתן לראות אותו כספר שלם, ואפשר למצוא בה לא מעט מן האלמנטים האלה.

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן