פרשת ואתחנן: דברים ג 23 – ז 11
אל תשכח!
האזהרה לא לשכוח את מה שאלוהים עשה ולא לשכוח את דרכיו וחוקותיו, חוזרת על עצמה בפרשה זו כמה פעמים. בפרק ד פסוק 23 כתוב: הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ, מה שמהדהד את הנאמר בפרשה שקדמה לה. בנאומו של משה אל עם ישראל, הוא הזכיר להם את הדברים הגדולים והנפלאים שאלוהים עשה עבורם במעמד הר סיני – איך שאלוהים הראה את כבודו על ההר דרך האש, הערפל והקולות שנשמעו מההר. בולטת בפרשת השבוע החזרה על החוקים המוכרים ביותר של התורה: עשרת הדיברות (פרק ה) וקריאת שמע (פרק ו).
לקריאת שמע, שהיא מצווה מפי אלוהים והצהרת אמונה, שמור מקום מיוחד במסורת היהודית. נאמרו בה דברים חשובים על אהבת אלוהים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד, וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ… (ו 4–5).
מילים אלו שגורות בפיו כל יהודי, וגם בפיהם של גויים רבים שיראים את אלוהים. יש הרבה מה לומר על שני הפסוקים האלו, וגם על הפסוקים שבאים אחריהם. אך היום ברצוני להתמקד בביטוי האחרון: "בכל מאודך".
בכל מאודך
בעברית בת-ימינו לא נהוג להשתמש במילים "בכל מאודך" – ואפשר לראות שאפילו במקרא השימוש במילה "מאוד" אינו נפוץ כשם עצם, אלא היא משמשת לרוב בתפקיד מגביר שם תואר או פועל, כפי שהיא משמשת היום (אלוהים ראה כי טוב, כי טוב מאוד).
אם המילה הייתה במקור שם עצם שעבר תהליכי הידקדקות (גרמטיקליזיה) שהובילו לשימוש שנפוץ גם היום, ניתן לשער שהייתה לה משמעות מקורית הקשורה לכוח, חוזק, כושר ויכולת. בתרגום השבעים המילה בפסוק הזה מתורגמת כ-δύναμις ("דּוּנָמִיס"), המתפרשת במשמעות זו בדיוק.
אפשר להצביע על עוד פסוק אחד בלבד במקרא עם שימוש דומה במילה "מאוד" (בתור שם עצם): וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהוָה֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ (מלכים ב כג 25).
יאשיהו מתואר כאיש גדול שלא קם כמוהו בכל הדורות, אשר שב אל אלוהים בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו – אזכור ברור לפסוק שלנו בספר דברים. הוא התמודד עם עַם שלא ידע את אלוהים, ולפי הפסוקים הקודמים הוא עשה שני דברים משמעותיים במיוחד:
- הוא ארגן את חגיגת חג הפסח, באופן שהעם לא עשה מימי השופטים (שם 21–23). אנחנו יודעים שלחג הפסח יש חשיבות רבה כתזכורת למה שאלוהים עשה בשביל עמנו, כיצד הוא גאל את העם ממצרים והביא אותם אל הארץ המובטחת למרות קשי ליבם. אם לא חגגו את חג הפסח – סביר להניח שהרוב שכחו את כל הנפלאות שאלוהים עשה בעת ההיא של היציאה ממצרים.
- הוא ביער מהארץ את הפסלים, האלילים, המכשפים והמתעים השונים שהיו בתוך העם (שם 24). בכך הוא החזיר את עבודת ה' למרכז החיים הרוחניים של העם וביער מהארץ כל עבודת אלילים אסורה שרק הובילה את העם לחטא אחרי חטא.
אם כן, איך נוכל לאהוב את אלוהים בכל מאודנו? במילים אחרות, איך נוכל לאהוב את אלוהים באמצעות הכוח שלנו?
המלך יאשיהו הוא דוגמה ומופת בעבורנו, כיצד ללכת אחרי אלוהים בכל "מאודנו": לקרוא בדברו, להישמע להוראותיו ולציית לו – ויותר מכך, לזכור את כל הדברים שהוא עשה בעדנו, ולא לשכוח אותם כפי שעשו בני ישראל מימי השופטים ועד ימי יאשיהו.
בנוסף על כך, עלינו להסיר כל מעשה רע וכל "עבודת אלילים" שנותרה בחיים שלנו. אליל יכול להיות גם דבר מה שאינו פסל שעשוי מזהב, נחושת או עץ. כל דבר שנציב בדרגת חשיבות עליונה בחיינו, מעל אלוהים, כל מה שיגרום לנו לשכוח אותו ולהתרכז בתענוגות חיינו, זה סוג של אליל. אל לנו לשכוח את אלוהים! עלינו לשוב אליו בכל מאודנו – עם כל הכוח שיש בנו, גם במצבים קשים שבהם עלינו להסיר את האלילים מחיינו. ואם אין בנו את הכוח הנדרש, אלוהים יעניק לנו אותו. כמו שהוא הופיע בכוח, באש וברעמים בהר סיני, גם היום ביכולתו לפעול בחוזקה ולהוביל אותנו אל האמת שלו, המצויה בדברו.
