ויגש: בראשית מד 18 – מז 27
לא קל להשלים עם העבר, להמשיך הלאה ולהניח מאחור את מי שהיינו. אבל הכל אפשרי עם אלהים! חייו של יהודה, אחיו של יוסף הם דוגמה מרגשת לחזרה בתשובה שהובילה לשינוי. בפרשה לפנינו נפרש תהליך שלם של למידה ושינוי שעבר יהודה.
כשעמד יהודה לפני יוסף בביקור השני במצרים לאחר חשיפת גביע הכסף באמתחתו של בנימין אמר:
מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֹ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ (בראשׁית מד 16)
לאוזן המצרית שלא ידעה על מעשי האחים ליוסף, זה נשמע כמו הודאה באשמה על גניבת הגביע. אבל יוסף שמע היטב את נימת האשמה של יהודה וההודאה בפשע ההוא, שנעשה לפני עשרים ושתיים שנה.
יוסף השכיל דרך סדרת ארועים שביים עבור האחים כבר מהביקור הראשון שלהם במצרים (כשהאשים אותם בריגול ואסר את שמעון ודרש מהם לחזור עם בנימין), לעורר בהם את הזכרון על האכזריות שלהם כנגדו. בסופו של דבר למעשים שלנו יש תוצאות, לחטא יש מחיר כבד: … וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם (במדבר לב 23). אבל לאלהים יש גם פתרון…
בפרק מד תבע יוסף מן האחים להשאיר את בנימין במצרים בתואנה שגנב את גביע הכסף ממנו. באותה נקודה פותח יהודה בנאום מרגש לפני יוסף, כדי למנוע טרגדיה נוספת במשפחה – לחזור ליעקוב ללא בנימין. עשרים ושניים שנה קודם לכן היה זה יהודה שהציע למכור את יוסף לעבדות, אבל עכשיו הוא מוכן להיות עבד במצרים ובלבד שבנימין יחזור לאביו: וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו (מד 33).
אז, באותו מעמד נורא, כשהאחים הראו ליעקב את הכתנת הטבולה בדם, יהודה לא נקף אצבע כדי לחשוף את הסוד המזעזע למרות שצפה בייסורים וביגון של יעקב. עכשיו הוא מוכן להתייסר בעצמו העיקר שיעקב לא יעבור שברון לב נוסף: כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי (מד 34).
יהודה חזר בתשובה והשתנה לחלוטין. הוא השלים עם המצב וכבר לא חיפש נקמה על כך כמו בעבר, אלא קיבל את הדברים שאינו יכול לשנות.
לחזרה בתשובה, לחרטה אמיתית יש תמיד פרי: מוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם (משלי כח 13).
במעמד הזה יוסף פורץ בבכי וחושף את זהותו לפני האחים. יוסף לא חיפש נקם דרך כל הנסיבות שיצר עבור האחים. הוא רצה להוביל אותם לנקודה שבה יקחו אחריות על מעשיהם, גם אם כדי להגיע לכך עברו תהליך כואב. יהודה והאחים לקחו אחריות וחזרו בתשובה, וחלומותיו של יוסף התגשמו במדויק. יד אלהים כיוונה את המאורעות כדי לממש את התכנית האלהית להציל את בני ישראל באופן פיזי אבל גם כדי להעביר אותם שינוי פנימי.
חזרה בתשובה אינה מחוייבות להלכות או טקסים, אלא שינוי פנימי בגישה של הלב. שינוי בכיוון, לחזור מהדרך בה היינו רגילים ללכת ולהתחיל ללכת לכיוון של אלהים.
האם אנחנו מוכנים לחזור על עקבותינו במידה והרחקנו אל מחוזות שאלהים לא ייעד עבורנו?
