פרשת כי תשא: שמות ל 11 – לד 35
"אני לא יכול להאמין כל עוד לא…". האמירה הזאת מוכרת לכולנו. כל אחד מאיתנו ודאי כבר אמר זאת בליבו פעמים רבות, בהקשרים שונים. אנחנו מציבים תנאים ודרישות שלפיהם נקבל דבר מה או לא, נסמוך על מישהו אחר או לא, וכך הלאה. בחלק מן המקרים אכן ראוי ונחוץ להמתין ולבחון, אבל הגישה הזאת כל כך חרותה בליבנו שהיא עלולה גם להוות מכשול ולמנוע מאיתנו דברים טובים וחשובים.
פרשת "כי תשא" מציגה סיפור המעיד על הקושי של בני ישראל לקבל את אלוהים כפי שהוא ואת האופן שבו בחר להתגלות. משה עלה להר ונעלם לזמן רב, ולמרות כל מעשי ה' הנפלאים שהוא חולל ביציאת מצרים, בני ישראל העדיפו להיאחז במשהו מוחשי ומובן להם ולכן אמרו לאהרן "ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ" (שמות לב 1).
עגל הזהב!
קל לשלוח אצבע מאשימה. אך במקרה הזה העם כולו, כולל אהרן, מלבד מעטים מאוד (משה ויהושע) הלכו שולל אחרי הרצון להבין ולנהל את הדברים בדרכם-הם ולא בדרך של ה'. קשה לקבל את מרותו ולנהל מערכת יחסים עם אל שהתנאים והתכתיבים שלנו אינם מעניינים אותו ושקובע בלעדית את הדרך לקשר אישי איתו.
הדרך של ה' הייתה דרך שרק הוא יכול היה לגלות לבני האדם. הנטייה של בני ישראל, ושל כולנו, היא לחפש את הדרך המוכרת, הנוחה והמובנת – ליצור עגל זהב שמתנהג על-פי תכתיבינו או להמציא דרכים לירוא אותו לפי מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה (ישעיהו כט 13) ולא על פי דרכיו ודרישותיו. אלוהים אף פעם לא התאים את עצמו לנטייה הזאת. הוא אף גילה למשה שהוא דמות מורכבת; שמצד אחד אסור או בלתי אפשרי לאדם לראות את פניו ("לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי" – שמות לג 20) ומצד שני הוא יכול להופיע לפני האדם אם זהו רצונו (וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ – שמות לג 11).
גם בברית החדשה הנטייה של האדם לחפש לו אלוהים שמובן לו ושמתנהג על פי התנאים שלו נגלית לא רק בדחיית ישוע על-ידי רוב ההנהגה, אלא גם בתגובות של כמה מן התלמידים שלו. שמעון כיפא התקשה לקבל את דבריו של ישוע שעליו למות על חטאינו ואמר לו "חָלִילָה לְךָ, אֲדוֹנִי. אַל יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְךָ!" וישוע גער בו באומרו "אֵין לִבְּךָ לְדִבְרֵי אֱלוֹהִים אֶלָּא לְדִבְרֵי בְּנֵי אָדָם" (מתי טז 23-22). לאחר שישוע קם לתחייה תלמיד בשם תומא אמר, "אִם לֹא אֶרְאֶה אֶת סִימַן הַמַּסְמְרִים בְּיָדָיו וְלֹא אָשִׂים אֶת אֶצְבָּעִי בִּמְקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּסְמְרִים וְלֹא אָשִׂים אֶת יָדִי בְּצִדּוֹ, לֹא אַאֲמִין". רק לאחר שישוע הופיע לפניו הוא האמין, ויתר על הדרך שלו ואמר: "אֲדוֹנִי וֶאֱלוֹהַי!" (יוחנן כ 25, 28).
לאור קריאת הפרשה, כדאי שנשאל את עצמנו את השאלות הקשות: "מהו עגל הזהב שלי?", "האם ואיך אני מנסה לעצב את אלוהים בדמות שמתאימה לי ולדרכי?", "האם אני מוכן להיכנע למי שהוא קדוש, קדוש, קדוש ולקבל אותו כפי שהוא התגלה לפנינו?"
