הגות

פרשת בהעלותך: תארו לעצמכם לרגע שאתם נוכחים באירוע שאותו הפרשה מתארת. המחנה מסודר על שבטיו ועל משפחותיו ומוכן לתנועה. ה', השוכן בקרב העם באוהל מועד, ינחה את העם דרך המדבר לעבר מחוז חפצם, הארץ המובטחת. הדרך הזאת שבה יוביל אותם ה' היא ברכה עצומה ואתגר גם יחד. מראה עמוד הענן המכסה את המשכן ביום ועמוד האש המאיר בלילה ודאי היה מרשים מאוד…

פרשת נשוא: שֵם זה דבר חשוב. הוא מזהה ומשייך. כשילדים נולדים הם מקבלים שני שמות – שם פרטי שמזהה אותם אישית כאינדיבידואל, ושם משפחה שמזהה את השייכות שלהם. דבר דומה במקצת קורה בפרשת נשוא. מוטיב מערכות היחסים הוא מוטיב מאחד בנושאים השונים שבפרשת נשוא; מערכות יחסים בין בני אדם, לדוגמה נושא הנאמנות והקינאה…

פרשת במדבר: "כל הפרטים האלה – בשביל מה?" זו שאלה שאולי עולה במחשבות שלך בקשר לחלקים מסוימים של התנ"ך ואפשר בהחלט להעלות אותה בקשר לפרשת השבוע "במדבר". אבל ניתן לשאול אותה בצורה קצת אחרת ובאופן חיובי: "האם יש מסר שהטקסט רוצה ללמד אותנו באמצעות החזרה על הפרטים?" פרשת "במדבר" מתארת תהליך חשוב במסע של בני ישראל במדבר…

פרשות בהר, בחוקותי – המילה "יוֹבֵל" מוכרת היום בהקשרים שונים כציון לתקופה של חמישים שנה. רבים מודעים לכך שהיא מופיעה בתנ"ך אך פחות מודעים למשמעות הרבה ולמטען החשוב שכרוכים בה…

פרשת אמור – בלוח השנה העברי, "ראש השנה" חל בחודש תשרי. אבל בתנ"ך יום זה אינו נקרא "ראש השנה" אלא "זכרון תרועה" והחודש אינו הראשון אלא השביעי (ויקרא כג 24). החודש הראשון בתנ"ך הוא ניסן, שבו הוציא אלוהים את ישראל ממצרים. חשיבותו כחודש הראשון בלוח מועדי ה' מתבהרת בפרשת השבוע…

פרשות אחרי מות – קדושים: רצף של דברים פעמים רבות אינו מקרי וסתמי אלא טמונות בו חשיבות ומשמעות. הסמיכות של יום הזיכרון ויום העצמאות מצמידה יום של עצב ואבל ליום של שמחה וחיים. המעבר חד. אך הוא מכוון ומייצג את מציאות חיינו בארץ. גם בפרשות "אחרי מות" ו"קדושים" יש חשיבות לסדר של הדברים…

פרשות תזריע ומצורע – ילדים בישראל לומדים לכבד ימים מסוימים (ימי חג, ימי זיכרון) ומתבקשים ללבוש בהם חולצה לבנה. המנהג הזה מלמד בעזרת אמצעי חזותי על ייחודם של אותם הימים ועל כך שיש לכבד יום זה ולהתייחס אליו ברצינות. ניתן לומר שבדומה לכך, גם אלוהים ביקש ללמד את עם ישראל להתייחס בכבוד לשכינתו בקרבו…

פרשת שמיני פותחת בתיאור של יום מיוחד, יום שבו הקריבו לראשונה קורבנות במשכן. באותו היום הוצתו שני סוגים של אש – אש שיצאה מלפני ה' ואש זרה. לאחר שהעולה הייתה כבר על המזבח, משה ואהרן יצאו מאוהל מועד וברכו את העם…

בפרשת "צו" ניתנים פרטים על סוגים שונים של קורבנות, אבל הפרשה פותחת בתיאור העולה שמעלים מדי יום, בוקר וערב. מודגש כאן שהאש על המזבח לא תכבה (וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה, ויקרא ו 5, 6)…

פרשת ויקרא – קשר אישי בין אדם לבורא עולם? עשויות להיות לנו מחשבות ותהיות רבות בעניין, אבל בפרשת ויקרא ניתנת לנו תשובה ברורה. הפרקים האחרונים של ספר שמות מתארים את הקמת המשכן ומסתיימים במראה מדהים של ירידת הענן על המשכן וכבוד ה' שממלא אותו (וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן…)