ישוע

פרשות תזריע ומצורע – ילדים בישראל לומדים לכבד ימים מסוימים (ימי חג, ימי זיכרון) ומתבקשים ללבוש בהם חולצה לבנה. המנהג הזה מלמד בעזרת אמצעי חזותי על ייחודם של אותם הימים ועל כך שיש לכבד יום זה ולהתייחס אליו ברצינות. ניתן לומר שבדומה לכך, גם אלוהים ביקש ללמד את עם ישראל להתייחס בכבוד לשכינתו בקרבו…

פרשת שמיני פותחת בתיאור של יום מיוחד, יום שבו הקריבו לראשונה קורבנות במשכן. באותו היום הוצתו שני סוגים של אש – אש שיצאה מלפני ה' ואש זרה. לאחר שהעולה הייתה כבר על המזבח, משה ואהרן יצאו מאוהל מועד וברכו את העם…

בפרשת "צו" ניתנים פרטים על סוגים שונים של קורבנות, אבל הפרשה פותחת בתיאור העולה שמעלים מדי יום, בוקר וערב. מודגש כאן שהאש על המזבח לא תכבה (וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה, ויקרא ו 5, 6)…

פרשת ויקרא – קשר אישי בין אדם לבורא עולם? עשויות להיות לנו מחשבות ותהיות רבות בעניין, אבל בפרשת ויקרא ניתנת לנו תשובה ברורה. הפרקים האחרונים של ספר שמות מתארים את הקמת המשכן ומסתיימים במראה מדהים של ירידת הענן על המשכן וכבוד ה' שממלא אותו (וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן…)

פרשת ויקהל – "איזה בן-אדם כישרוני!" בטח כל אחד מאיתנו חשב את זה מדי פעם על מישהו אחר. אך האמת היא שכל אחד מאיתנו ניחן בכישרונות שקיבל כמתת מאלוהים. השאלה היא כיצד ולשם מה אנחנו משתמשים בהם?

פרשת תצוה: כמה טוב אנחנו חשים כאשר מישהו שאנחנו מעריכים מאוד מכיר אותנו אישית, בשמנו, ואיכפת לו מאיתנו! פרשת תצוה מתארת את בגדי הכוהנים שאותם הם לבשו בזמן ששירתו בקודש. הכוהנים, ובייחוד הכוהן הגדול, ייצגו את העם לפני ה' ותיווכו בין ה' בין העם. בגדי הכוהן הגדול הצביעו על חשיבות התפקיד שהוא מילא…

פרשת תרומה – תמונה אחת שווה אלף מילים! לפיכך, עיתונאים מחפשים תמונה טובה של האירוע שעליו הם מדווחים, אנחנו מראים לחברים תמונות של המקום שבו בילינו בחופשה כדי להמחיש את החוויה, וארכיטקטים יוצרים שרטוט (מעין תמונה) של הבית שמתכוונים לבנות כדי שהמהנדסים והבנאים יוכלו להבין איך לבנות אותו…

פרשת יתרו – יש אנשים בחיינו שנותנים לנו עצות טובות ועוזרים לנו להגיע להחלטות טובות. ראוי להעריך את האנשים האלה ולדעת להקשיב להם. עם זאת, עלינו לזכור שהם מוגבלים. בפרשת יתרו יש דוגמה יפה של אדם שמילא תפקיד חשוב במתן עצה טובה למשה ולעם ישראל. יחד עם זאת, הפרשה משווה בין קולו של האדם הנבון הנותן עצה טובה שיכולה להועיל, לבין קולו של אלוהים שדבריו נותנים חיים.

פרשת בֹּא – מעבדות לחירות! כולנו מזהים מייד את המשפט הקצר הזה כמגלם את סיפור יציאת מצרים. אבל כיצד זה קרה? ומה המסר הזה אומר לנו היום? שהרי נאמר שצריכים לספר אותו לבנים ולבני הבנים ובספרי הנביאים הסיפור של יציאת מצרים נהיה לדגם לישועה עתידית…

פרשת וארא – הפרשה פותחת בנקודת שפל. פרעה לא הקשיב למשה ולאהרן ואף הקשה על בני ישראל והתוצאה – עכשיו הם חדלו לשמוע אל משה "מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה" (שמות ו 9). גם משה עצמו חש את חולשתו ואת חוסר היכולת שלו מול האתגר וחזר על כך לא פעם בשיחותיו עם ה' (שמות ו 12, 30). משה התמודד פנים אל פנים מול תגובתו של פרעה, המלך שבידו היה הכוח לקבוע מה ייעשה עם בני ישראל…