פרשות תזריע ומצורע – ילדים בישראל לומדים לכבד ימים מסוימים (ימי חג, ימי זיכרון) ומתבקשים ללבוש בהם חולצה לבנה. המנהג הזה מלמד בעזרת אמצעי חזותי על ייחודם של אותם הימים ועל כך שיש לכבד יום זה ולהתייחס אליו ברצינות. ניתן לומר שבדומה לכך, גם אלוהים ביקש ללמד את עם ישראל להתייחס בכבוד לשכינתו בקרבו…
פרשת שמיני פותחת בתיאור של יום מיוחד, יום שבו הקריבו לראשונה קורבנות במשכן. באותו היום הוצתו שני סוגים של אש – אש שיצאה מלפני ה' ואש זרה. לאחר שהעולה הייתה כבר על המזבח, משה ואהרן יצאו מאוהל מועד וברכו את העם…
בפרשת "צו" ניתנים פרטים על סוגים שונים של קורבנות, אבל הפרשה פותחת בתיאור העולה שמעלים מדי יום, בוקר וערב. מודגש כאן שהאש על המזבח לא תכבה (וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃ אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה, ויקרא ו 5, 6)…
פרשת ויקרא – קשר אישי בין אדם לבורא עולם? עשויות להיות לנו מחשבות ותהיות רבות בעניין, אבל בפרשת ויקרא ניתנת לנו תשובה ברורה. הפרקים האחרונים של ספר שמות מתארים את הקמת המשכן ומסתיימים במראה מדהים של ירידת הענן על המשכן וכבוד ה' שממלא אותו (וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן…)
פרשת ויקהל – "איזה בן-אדם כישרוני!" בטח כל אחד מאיתנו חשב את זה מדי פעם על מישהו אחר. אך האמת היא שכל אחד מאיתנו ניחן בכישרונות שקיבל כמתת מאלוהים. השאלה היא כיצד ולשם מה אנחנו משתמשים בהם?
פרשת כי תשא – "אני לא יכול להאמין כל עוד לא…". האמירה הזאת מוכרת לכולנו. כל אחד מאיתנו ודאי כבר אמר זאת בליבו פעמים רבות, בהקשרים שונים. אנחנו מציבים תנאים ודרישות שלפיהם נקבל דבר מה או לא, נסמוך על מישהו אחר או לא, וכך הלאה. בחלק מן המקרים אכן ראוי ונחוץ להמתין ולבחון, אבל הגישה הזאת כל כך חרותה בליבנו שהיא עלולה גם להוות מכשול ולמנוע מאיתנו דברים טובים וחשובים…
פרשת תצוה: כמה טוב אנחנו חשים כאשר מישהו שאנחנו מעריכים מאוד מכיר אותנו אישית, בשמנו, ואיכפת לו מאיתנו! פרשת תצוה מתארת את בגדי הכוהנים שאותם הם לבשו בזמן ששירתו בקודש. הכוהנים, ובייחוד הכוהן הגדול, ייצגו את העם לפני ה' ותיווכו בין ה' בין העם. בגדי הכוהן הגדול הצביעו על חשיבות התפקיד שהוא מילא…
פרשת משפטים – "מי אתה, שתקבע?" שאלה זו נשמעת לא רק כהתרסה בפיהם של ילדים חצופים אלא גם לעיתים בלב של כל אחד מאיתנו. והשאלה הדומה, "מי קובע?" מרכזית בדיוניהם של פילוסופים שדנים בנושאי מוסר אבסולוטי. בפרשת משפטים ישנן כמה וכמה סיבות…
פרשת יתרו – יש אנשים בחיינו שנותנים לנו עצות טובות ועוזרים לנו להגיע להחלטות טובות. ראוי להעריך את האנשים האלה ולדעת להקשיב להם. עם זאת, עלינו לזכור שהם מוגבלים. בפרשת יתרו יש דוגמה יפה של אדם שמילא תפקיד חשוב במתן עצה טובה למשה ולעם ישראל. יחד עם זאת, הפרשה משווה בין קולו של האדם הנבון הנותן עצה טובה שיכולה להועיל, לבין קולו של אלוהים שדבריו נותנים חיים.
פרשת בֹּא – מעבדות לחירות! כולנו מזהים מייד את המשפט הקצר הזה כמגלם את סיפור יציאת מצרים. אבל כיצד זה קרה? ומה המסר הזה אומר לנו היום? שהרי נאמר שצריכים לספר אותו לבנים ולבני הבנים ובספרי הנביאים הסיפור של יציאת מצרים נהיה לדגם לישועה עתידית…
כל הזכויות שמורות – מכון הצור 2021–2022 | נבנה ב-♥️ על ידי www.nsharg.com
