וישלח: בראשית לב 4 – לו 43
עברו עשרים שנה מאז שיעקב עזב את הארץ ועכשיו הוא חוזר אליה עם משפחתו, עם החששות מהפגישה עם אחיו ועם רכוש גדול מאד. כשהוא מגיע לגבול האחרון לחצות אל הארץ המובטחת, בלילה, לאחר שהעביר את משפחתו במעבר יבק, עומד איש וחוסם את דרכו. יעקב נאבק איתו כדי לקבל את מלוא הברכה שהובטחה לו בלילה אחר בבית אל, עשרים שנה קודם לכן: וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר (בראשׁית לב 25).
אנחנו יודעים מהמשך הסיפור שהאיש שנאבק אתו ולא נותן לו להיכנס הוא אלהים.
מה ההגיון בלחסום את דרכו של יעקב? הרי אלהים הוא זה שהבטיח לו את הברכה כשיחזור לארץ, אז למה למנוע את זה ממנו עכשיו?
לפנינו עקרון רוחני: פעמים רבות לפני שאלהים עושה משהו עבורנו או דרכנו הוא עושה משהו בתוכנו.
נשארו ביעקב תכונות שאלהים לא יכול היה לתת לו להמשיך להחזיק בהן ובברכה שלו בעת ובעונה אחת. תכונות כמו: רצון עצמי, שליטה, הישענות על השכל שלו, גאווה …
המטרה של אלהים היא לשחרר אותנו מהכבלים של עצמנו אפילו אם תוך כדי התהליך הוא שובר משהו בתוכנו: … וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ (לב 26).
׳שבירה׳ מהסוג שחווה יעקב נוטלת את הרצון העצמי ומלמדת לחיות מתוך תלות באלהים: עִמְדוּ בִּי וַאֲנִי בָּכֶם. כְּמוֹ שֶׁהַשָּׂרִיג אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת פְּרִי מֵאֵלָיו אִם לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן, כָּךְ גַּם אַתֶּם אִם לֹא תַּעַמְדוּ בִּי. אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָּׂרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר (בשורת יוחנן טו 5-4). לילה שלם לקח ליעקב לוותר על הכח העצמי שלו וגאוותו.
כמה זמן לוקח לנו להיאבק עם אלהים עד שאנחנו מכניעים את רצוננו אליו?
מהדרישה לברכה מהאיש הפלאי, אפשר לראות שיעקב כבר מבין שהוא אלהים: … לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי (לב 27 ). לכן, מוזר שאלהים שואל אותו לשמו – וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב (לב 28). הרי אלהים בוודאי שידע את שמו. אבל במקרא שם האדם הוא המהות שלו.
כשהוא עונה לשאלת שמו – יעקב, הוא בעצם מודה מי הוא באמת. אני הוא אותו רמאי, בעל ערמה שניסה בכח שלו לסדר הכל רק כדי לגלות שיש דברים שרק אתה, אלהים, יכול לסדר.
שחרור פנימי מתחיל בהודאה לפני אלהים מי אנחנו באמת. יעקב פגש את אלהים פנים אל פנים ולאחר ההודאה בשמו הוא נכנע לפניו.
לא ניתן לפגוש את אלהים ולהישאר אותו אדם. אי אפשר לצפות ׳שניפגוש׳ את אלהים ונמשיך להתהלך באותו אופן: וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ (לב 32 ).
שמו של יעקב השתנה לישראל כתוצאה מהמפגש עם אלהים. בברית החדשה מסופר לנו על מפגש אחר בין שאול, תלמידו של גמליאל שיצא למשימה לרדוף את תלמידי ישוע, אבל פגש בדרכו לדמשק את ישוע וכל מהלך חייו השתנה כתוצאה מכך (מעשי השליחים ט 20 – 21).
האתגר שאלהים מציב בפנינו במפגש שלנו איתו דרך הכתובים הוא זהה – להשתנות!
