פרשת שמות: שמות א 1 – ו 1
פרשת שמות היא דוגמה מובהקת להבדל בין ניסיון לשנות מצב קשה בכוח שלנו לבין מה שנוכל לעשות בעזרתו של אלוהים.
למשה היו הרבה כלים לעזור לעמו. הוא קיבל חינוך מצרי מן השורה הראשונה, היה לו מעמד גבוה שהקנה לו במה וסמכות, והוא ניחן בתחושת צדק שדחפה אותו להתערב בנעשה בחברה. אבל כשהגיע הרגע והוא ניסה לעשות מעשה, התוצאה הייתה כישלון מכל הבחינות – בני ישראל אחיו דחו את עזרתו ופרעה כעס ורצה להרוג אותו. משה נמלט על חייו וחי ארבעים שנה כרועה צאן במדבר.
מעניין שבמזמור שלפי הכותרת נכתב על ידי משה נאמר: יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֪ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת ׀ שְׁמ֘וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה (תה' צ 10). זאת אומרת, אדם חי בדרך כלל עד שבעים שנה, ואם הוא חזק במיוחד אולי יגיע לשמונים שנה. כאשר אלוהים התגלה למשה בסנה הבוער משה היה בן שמונים! הווה אומר, לפי ההערכה שלו משה הגיע לסוף חייו, ולסוף כוחותיו… ואז אלוהים פגש אותו.
משה ניסה לעזור לעמו כשהיה בן ארבעים, בשיא כוחותיו. מאמציו היו לשווא. אלוהים חיכה עד שמשה הגיע לסוף כוחותיו ואז הוא פגש אותו ואמר לו וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם (שמ' ג 10). המפגש הזה עם אלוהים שינה את הכול.
משה היסס מאוד. אין ספק שהניסיון הראשון שלו לעזור לעמו השאיר אצלו תחושה עמוקה של חוסר אונים. במשך ארבעים שנה הוא היה מרוחק, רעה צאן ולא עסק בהנהגת העם בצורה כלשהי. מבחינתו המכשולים היו גדולים מדי והקריאה לחזור הייתה לא הגיונית ומעבר ליכולתו.
שוב ושוב בתנ"ך וגם בברית החדשה ברור שאלוהים אוהב להשתמש בחלשים ובאלה שאפילו פחות מתאימים בעיני בני אדם כדי להביא לו כבוד. הוא השתמש במשה כאשר משה כבר חשב שאין לו מה לתת. כך, היה ברור למשה עצמו ולכל אחד אחר שזוהי פעולת ידו של אלוהים.
המפגש של משה עם אלוהים שינה את הכול!
אבל בכדי להגיע למקום שבו פגש אותו, משה היה צריך להגיע להכרה שאינו יכול להצליח בכוחות עצמו.
משה מציב לנו מופת. כל עוד ננסה לשנות מצבים לטובה בכוחות עצמנו לא תהיה לכך תוצאה טובה אמיתית ולטווח ארוך. רק כאשר נגיע לסוף כוחנו, נכיר בחוסר האונים שלנו וניכנע לאלוהים, רק אז נהפוך להיות כלי בידיו.
ישוע אמר לאלה שקרא להיות תלמידיו: "בּוֹאוּ אַחֲרֵי וְאֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם דַּיָּגֵי אָדָם" (מתי ד 19). הוא עושה בחיים של אלה שהולכים אחריו דברים שהם אינם מסוגלים לחולל בכוחות עצמם.