"וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם־יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם׃ וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר־לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל־רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי׃ וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר־לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה׃ וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק׃ וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד־בֹּא הַשָּׁמֶשׁ׃ וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת־עֲמָלֵק וְאֶת־עַמּוֹ לְפִי־חָרֶב" (שמות יז 13-8).
לאחרונה ניהלתי שיחה עם שני ישראלים שחשו אשמה על-כך שלא יכלו להילחם בחזית עם יתר החיילים. דיברתי גם עם כמה מאמינים אשר חשים אשמה מפני שלא הצליחו לתפוס את הטיסה האחרונה לישראל על מנת לסייע פה בארץ. לקטע לעיל יש אפוא הרבה מה לומר אודות התפקידים השונים של עם ישראל בלהט הקרב. חלק מאנשי אלוהים נקראו לאחוז בנשק פיזי כדי להילחם בקרב הפיזי; אחרים נקראו לראש ההר כדי להילחם בקרב הרוחני, בתפילה ובתחנונים. לכל אדם היה תפקיד חיוני למלא, כאשר אף אחד אינו חשוב יותר מהשני. לכן, אל תתמלאו ברגשות אשם אם אין ביכולתכם לעזור דווקא בשדה הקרב; תודה לאל, יש אלף ואחת דרכים אחרות לתמוך, לתרום ולתת מעצמכם לטובת הכלל!
"סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בָּאָדוֹן וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָּׂטָן… בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אפסים ו 11-10, 18).
