עת לכל דבר – פרשת מקץ

יוסף ופרעה

מקץ: בראשית מא 1 – מד 17

 

להיות במקום הנכון בזמן הנכון, הוא הרבה פעמים ההבדל בין הצלחה לכישלון. כך גם בפרשה שלנו המתחילה במילים: וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים (בראשׁית מא 1)

שנתיים אחרי מה?

שנתיים אחרי שיוסף פתר את חלומם של שר האופים ושר המשקים בכלא בו ישבו.

לאחר פתרון החלום של שר המשקים, שבו התברר לשר המשקים שיחזור למעמדו הקודם בבית פרעה, ביקש ממנו יוסף שיזכור אותו שם וידבר עליו טובות. אבל לא כך קרה: וְלֹֽא־זָכַ֧ר שַֽׂר־הַמַּשְׁקִ֛ים אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיִּשְׁכָּחֵֽהוּ (מ 23). שנתיים נוספות ישב יוסף בכלא כשבלבו בודאי מחשבות לא רק על כך ששר המשקים שכח אותו אלא אולי גם אלהים שכח אותו.

למה הרשה לזה אלהים לקרות?

הוא היה יכול להעיר את רוחו של שר המשקים לספר על פותר החלומות כשהגיע לארמון ולא רק מקץ שנתיים ימים. אבל העיתוי של אלהים לממש את תכניתו הוא מושלם. היה זה הכרחי לתכנית אלהים לעכב את שחרורו של  יוסף מהכלא, כדי לשנות ולהכין את יוסף לקראת הבאות. לעיתים נדמה שהניסיון בו אנחנו נתונים אורך זמן רב ואנחנו לא מבינים מדוע האדון משתהה. למשל, בסיפור בבשורת יוחנן על אלעזר, אחיהן של מרים ומרתה, שחלה ומת: כַּאֲשֶׁר שָׁמַע (ישוע) כִּי חָלָה, שָׁהָה עוֹד יוֹמַיִם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם (יא 6). מדוע לא מיהר לעזרתו? גם מרים לא הבינה: אֲדוֹנִי, לוּ הָיִיתָ פֹּה, לֹא הָיָה אָחִי מֵת (יא 32).

במקרה זה, ׳האיחור׳ של ישוע רק הגביר את הנס שנעשה בהקמתו של אלעזר לתחייה. זאת כדי לבנות ולחזק את האמונה! כך עונה ישוע למרתא: הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאִם תַּאֲמִינִי תִּרְאִי אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים (יא 40).

יהיה זה נכון עבורנו בכל מצב להתפלל לאלהים: בְּיָֽדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י (מזמור לא 16), העמידה בסבלנות משנה אותנו ומלמדת אותנו לבטוח בו!

 

לבסוף נקרא יוסף אל המלך לפתור לו את החלומות. שלוש עשרה שנה עברו מאז נזרק יוסף לבור ועד שעמד לפני פרעה – עכשיו כבר לא ניפנף ביכולותיו כפי שעשה עם אחיו, אלא עמד בענווה וכניעה כשהוא אומר לפרעה: … בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה (בראשית מא 16). כלומר, לא לי, אלא לאלהים הפתרונים. עכשיו לא הוא במרכז אלא אלהים במרכז, והוא מסביר לפרעה: …אֲשֶׁ֧ר הָאֱלֹהִ֛ים עֹשֶׂ֖ה הֶרְאָ֥ה אֶת־פַּרְעֹֽה (מא 28 ).

יוסף כבר אינו אותו אדם, הוא אינו נוהג בהתנשאות כפי שנהג בעבר כלפי משפחתו. מה שחשוב לו עכשיו אינו ההצלחה הפרטית שלו אלא אדם המכיר בכך שאלהים עומד מאחורי כל צעד ושעל שלו, אדם המבין: הַמְרוֹמֵם אֶת עַצְמוֹ יֻשְׁפַּל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ יְרוֹמָם (בשורת מתי כג 12). בעקבות התהליך שעבר הבין כי הדרך למעלה היא קודם למטה… הוא השתנה…

 

כל זה נעשה בתזמון המושלם של אלהים: הבעיה והפתרון! גם אם נדמה לנו שהאדון מתמהמה – בוא יבוא: אֵין אַדֹנָי מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה (ב׳ פטרוס ג 9).

לקריאה נוספת
אברהם ואורחיו

מי אתם אומרים שהוא? – פרשת וירא

פרשת וירא – הדרך בה נחיה את חיי האמונה שלנו תושפע במידה רבה מהדרך בה אנחנו משרטטים לעצמנו את דמותו של אלהים. ההשקפה שלנו על אלהים תשפיע על חיי התפילה שלנו ועל הצפיות מחיי האמונה שלנו. בפרשה שלפנינו מוצג אלהים בצורה מפתיעה…

המשיכו לקרוא »

השם שלי והשם שלו – פרשת נשוא

פרשת נשוא: שֵם זה דבר חשוב. הוא מזהה ומשייך. כשילדים נולדים הם מקבלים שני שמות – שם פרטי שמזהה אותם אישית כאינדיבידואל, ושם משפחה שמזהה את השייכות שלהם. דבר דומה במקצת קורה בפרשת נשוא. מוטיב מערכות היחסים הוא מוטיב מאחד בנושאים השונים שבפרשת נשוא; מערכות יחסים בין בני אדם, לדוגמה נושא הנאמנות והקינאה…

המשיכו לקרוא »

כפרה וקדושה – פרשת אחרי מות ופרשת קדושים

פרשות אחרי מות – קדושים: רצף של דברים פעמים רבות אינו מקרי וסתמי אלא טמונות בו חשיבות ומשמעות. הסמיכות של יום הזיכרון ויום העצמאות מצמידה יום של עצב ואבל ליום של שמחה וחיים. המעבר חד. אך הוא מכוון ומייצג את מציאות חיינו בארץ. גם בפרשות "אחרי מות" ו"קדושים" יש חשיבות לסדר של הדברים…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן