פרשת ראה: דברים יא 26 – טז 17
המבנה של כלי רכב, בניינים, או למעשה כמעט כל חפץ, מעיד על ייעודם. למשל, רכב נמוך, צר, ארוך ומחודד בקצהו הקדמי מזוהה מיד כרכב מרוץ וברור שרכב גבוה, בעל גלגלים עבים וגדולים, הוא רכב שטח. המבנה חשוב לייעוד ומשרת אותו. בדומה לכך, גם בדברים שהועלו על הכתב, המבנה הספרותי קשור למשמעות. המבנה של ספר דברים מגלה רבות על המסר של כל הספר וגם של חלקיו השונים.
בפרשת "ראה" יש שני סימנים חשובים שקשורים למבנה הספר וחלקיו והם עוזרים לנו להבין את המסר שטמון בספר.
הסימן הראשון הוא המשפט הפותח את הפרשה: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה (דב' יא 26). הכרזה דומה מופיעה גם בפרק א 8, בפתיחת הספר. שם אומר ה' שהוא נתן לפני בני ישראל את הארץ (רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הוָה לַאֲבֹ֙תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֙ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם). ההכרזה הזו שבתחילת ספר דברים מסמנת את סוף הנדודים במדבר, כשבני ישראל עמדו לעבור את הירדן ולהיכנס לנחלה שהבטיח להם ה'.
בפרשת "ראה" נאמר שה' נותן לפני העם היום בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה. והנה החלק הזה של הספר קורא לעם ללכת בדרך אשר ה' מצווה אותם כאשר הוא מביא אותם לארץ. לאחר מכן מופיעים ציוויים חשובים שמורים לעם כיצד להתנהג כאשר יחיו בארץ. זהו מעין דיוקן של עם קדוש שנקרא לחיות ולהתנהל לפי ציוויים אלה בארץ המובטחת.
בארץ המובטחת יהיו אתגרים ופיתויים. לכן, הדבר הראשון שאלוהים עושה הוא להבהיר לעם שיש הבדל בין הדרך שלו לבין הדרך של אלילי הארץ ושהתוצאה של הליכה בדרכי ה' היא ברכה והתוצאה של חיים שסרים מדרכיו היא קללה (יא 26-32). מודגש שעליהם להרוס את כל מקומות הפולחן האלילי של גויי הארץ, שיהיה עליהם לעבוד את ה' במקום שהוא יבחר לשים בו את שמו (יב 1-19), ושעליהם להיזהר מכל דבר ומכל אדם שידיח אותם לעבוד אלוהים אחרים (יב 29-יג 19). זאת אומרת, ה' הביא את בני ישראל לארץ כדי שיעבדו אותו בלבד וילכו בדרכיו.
הסימן הנוסף הקשור למבנה הספר מופיע בפרשה שלנו בפרק יד 1-2 – ההכרזה שישראל הם בנים לה', עם קדוש אשר ה' בחר בו להיות לו לעם סגולה. דברים אלה חוזרים בפרק כו 16-19, ושתי ההכרזות האלה מסמנות את תחילתו ואת סופו של חלק ארוך של הספר, שמתאר באופן מעשי את ההתנהגות והאופי של עם קדוש שחי בארץ המובטחת. לפיכך, המחצית השנייה של הפרשה מציגה דברים מעשיים: מאכלות מותרים, מתן מעשרות, התייחסות לעבדים ולעניים והקשר בין התייחסות זו לבין שנת השמיטה, והמועדים שבהם עליהם לבוא למקום שה' יבחר לשכן את שמו שם כדי לזכור את כל מה שהוא עשה בהביאו את העם לארץ ולשמוח לפניו.
אם כן, ספר דברים מתחיל בסוף נדודי העם במדבר זמן קצר לפני הכניסה לארץ. הוא שולח את המבט אחורה אל הדרך שבה העם הגיע לנקודה הזו ומזכיר להם שה' הוא אשר הביא אותם לכאן ועכשיו הוא מכניס אותם לארץ. פועל ה' בעד העם עד לנקודה הזאת הוא הבסיס בשליש הראשון של הספר לקריאה לאהוב את ה' ולעבוד אותו ולא לשכוח שהוא זה שפעל למענם. עכשיו החל מפרשת "ראה" ניתנות הוראות לגבי מה עליהם לעשות כאשר יתנחלו בארץ וכיצד העם, שאלוהים גאל אותו והוא עמו המיוחד, אמור להתנהג.
סדר זה משקף גם את מה שכתוב בתנ"ך ובברית החדשה בקשר לחיים האישיים שלנו. תחילה יש צורך להכיר את אלוהים ולהבין שרק הוא יוציא אותנו מ"שעבוד מצרים" שלנו (שפעמים רבות מסמל את המרחק מאלוהים בגלל החטאים שלנו). ואז אלוהים רוצה שנבין עד כמה טוב ללכת אחריו ומה יהיו התוצאות אם לא נלך בדרכיו. הוא רוצה שנסלק כל דבר זר מלבנו, נשתחווה רק לו ונעבוד אותו בקדושה.
