הקריאה להיות קדושים – פרשת ראה

ebal-gerizim

פרשת ראה: דברים יא 26 – טז 17

המבנה של כלי רכב, בניינים, או למעשה כמעט כל חפץ, מעיד על ייעודם. למשל, רכב נמוך, צר, ארוך ומחודד בקצהו הקדמי מזוהה מיד כרכב מרוץ וברור שרכב גבוה, בעל גלגלים עבים וגדולים, הוא רכב שטח. המבנה חשוב לייעוד ומשרת אותו. בדומה לכך, גם בדברים שהועלו על הכתב, המבנה הספרותי קשור למשמעות. המבנה של ספר דברים מגלה רבות על המסר של כל הספר וגם של חלקיו השונים.

בפרשת "ראה" יש שני סימנים חשובים שקשורים למבנה הספר וחלקיו והם עוזרים לנו להבין את המסר שטמון בספר.

הסימן הראשון הוא המשפט הפותח את הפרשה: רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה (דב' יא 26). הכרזה דומה מופיעה גם בפרק א 8, בפתיחת הספר. שם אומר ה' שהוא נתן לפני בני ישראל את הארץ (רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הוָה לַאֲבֹ֙תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֙ם  לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם). ההכרזה הזו שבתחילת ספר דברים מסמנת את סוף הנדודים במדבר, כשבני ישראל עמדו לעבור את הירדן ולהיכנס לנחלה שהבטיח להם ה'.

בפרשת "ראה" נאמר שה' נותן לפני העם היום בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה. והנה החלק הזה של הספר קורא לעם ללכת בדרך אשר ה' מצווה אותם כאשר הוא מביא אותם לארץ. לאחר מכן מופיעים ציוויים חשובים שמורים לעם כיצד להתנהג כאשר יחיו בארץ. זהו מעין דיוקן של עם קדוש שנקרא לחיות ולהתנהל לפי ציוויים אלה בארץ המובטחת.

בארץ המובטחת יהיו אתגרים ופיתויים. לכן, הדבר הראשון שאלוהים עושה הוא להבהיר לעם שיש הבדל בין הדרך שלו לבין הדרך של אלילי הארץ ושהתוצאה של הליכה בדרכי ה' היא ברכה והתוצאה של חיים שסרים מדרכיו היא קללה (יא 26­-32). מודגש שעליהם להרוס את כל מקומות הפולחן האלילי של גויי הארץ, שיהיה עליהם לעבוד את ה' במקום שהוא יבחר לשים בו את שמו (יב 1­-19), ושעליהם להיזהר מכל דבר ומכל אדם שידיח אותם לעבוד אלוהים אחרים (יב 29­-יג 19). זאת אומרת, ה' הביא את בני ישראל לארץ כדי שיעבדו אותו בלבד וילכו בדרכיו.

הסימן הנוסף הקשור למבנה הספר מופיע בפרשה שלנו בפרק יד 1­-2 – ההכרזה שישראל הם בנים לה', עם קדוש אשר ה' בחר בו להיות לו לעם סגולה. דברים אלה חוזרים בפרק כו 16­-19, ושתי ההכרזות האלה מסמנות את תחילתו ואת סופו של חלק ארוך של הספר, שמתאר באופן מעשי את ההתנהגות והאופי של עם קדוש שחי בארץ המובטחת. לפיכך, המחצית השנייה של הפרשה מציגה דברים מעשיים: מאכלות מותרים, מתן מעשרות, התייחסות לעבדים ולעניים והקשר בין התייחסות זו לבין שנת השמיטה, והמועדים שבהם עליהם לבוא למקום שה' יבחר לשכן את שמו שם כדי לזכור את כל מה שהוא עשה בהביאו את העם לארץ ולשמוח לפניו.

אם כן, ספר דברים מתחיל בסוף נדודי העם במדבר זמן קצר לפני הכניסה לארץ. הוא שולח את המבט אחורה אל הדרך שבה העם הגיע לנקודה הזו ומזכיר להם שה' הוא אשר הביא אותם לכאן ועכשיו הוא מכניס אותם לארץ. פועל ה' בעד העם עד לנקודה הזאת הוא הבסיס בשליש הראשון של הספר לקריאה לאהוב את ה' ולעבוד אותו ולא לשכוח שהוא זה שפעל למענם. עכשיו החל מפרשת "ראה" ניתנות הוראות לגבי מה עליהם לעשות כאשר יתנחלו בארץ וכיצד העם, שאלוהים גאל אותו והוא עמו המיוחד, אמור להתנהג.

סדר זה משקף גם את מה שכתוב בתנ"ך ובברית החדשה בקשר לחיים האישיים שלנו. תחילה יש צורך להכיר את אלוהים ולהבין שרק הוא יוציא אותנו מ"שעבוד מצרים" שלנו (שפעמים רבות מסמל את המרחק מאלוהים בגלל החטאים שלנו). ואז אלוהים רוצה שנבין עד כמה טוב ללכת אחריו ומה יהיו התוצאות אם לא נלך בדרכיו. הוא רוצה שנסלק כל דבר זר מלבנו, נשתחווה רק לו ונעבוד אותו בקדושה.

לקריאה נוספת

ברכה בסיום הספר – פרשת ״וזאת הברכה״

המבנה הספרותי של ספרים, ובייחוד פתיחתם וסיומם, הם בעלי חשיבות. סוף הספר עשוי לחזור על מוטיבים מרכזיים של הספר, להתייחס למה שתואר בספר ולהכין את הקרקע לסיפורי המשך. פעמים רבות סיום הספר יוצר קשר כל שהוא לפתיחת הספר, וכך מביע מסר של סגירת מעגל, מתיר סבך, פותר שאלות, מצביע על היפוך דברים ועוד. פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את החומש, שניתן לראות אותו כספר שלם, ואפשר למצוא בה לא מעט מן האלמנטים האלה.

המשיכו לקרוא »

על הכתפיים ועל הלב – פרשת תצוה

פרשת תצוה: כמה טוב אנחנו חשים כאשר מישהו שאנחנו מעריכים מאוד מכיר אותנו אישית, בשמנו, ואיכפת לו מאיתנו! פרשת תצוה מתארת את בגדי הכוהנים שאותם הם לבשו בזמן ששירתו בקודש. הכוהנים, ובייחוד הכוהן הגדול, ייצגו את העם לפני ה' ותיווכו בין ה' בין העם. בגדי הכוהן הגדול הצביעו על חשיבות התפקיד שהוא מילא…

המשיכו לקרוא »

צעד אמיץ למען הזולת – פרשות מטות–מסעי

פרשות מטות–מסעי: בני ישראל נמצאים בערבות מואב (הצד המזרחי של נהר הירדן) ומחכים להיכנס לארץ המובטחת. ארבעים שנה אבותיהם הסתובבו במדבר עד שהדור הישן הלך לעולמו ונשארו אך ורק צאצאיהם, כעונש על סרבנותם להיכנס לארץ בפעם הקודמת: כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ. וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה… וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה…

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן