המלמד ידי לקרב- אלוהי השלום נלחם

״בָּרוּךְ יְהוָה צוּרִי, הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב; אֶצְבְּעוֹתַי, לַמִּלְחָמָה.״ (תהילים קמ״ד 1)

אנחנו מאוד רגילים לחשוב על אלוהים בתור אלוהי השלום, אלוהי האהבה ואלוהי הסליחה. אכן, אלוהים הוא כל הדברים האלה. הוא סלח לנו, הושיע אותנו והוא נותן לנו את התקווה לחיים אחרי המוות. אבל לאלוהים יש עוד תכונות בהוויה שלו, תכונות שאנחנו לא נוטים לחשוב עליהן. לפי הכתובים, אחת התכונות המשמעותיות של אלוהים היא ״ה׳ צבאות״ (שמואל א׳ י״ז 45). המשמעות של ה׳ צבאות היא היותו של אלוהים השולט בצבאות השמיים, מה שמצביע על היותו של אלוהים אלוהי המלחמה ולא רק אלוהי השלום.

 

 אבל במי הוא נלחם? מזמור קמ״ד מספק לנו את התשובה. בתחילת המזמור דוד, המחבר, מברך את ה׳ אלוהיו על זה שהוא מלמד אותו להלחם. והכוונה היא לא רק למלחמה רוחנית, כמו שיש הנוטים לפרש, למרות שכמובן מלחמה רוחנית היא משמעותית מאוד בחיי המאמין. דוד מדבר פה על מלחמה פיזית. אלוהים הוא זה שמלמד את הידיים שלו להלחם באויבים, אויבים פיזיים שמאיימים עליו. כמובן שדוד לא מדבר פה על אימונים של סייף או בית ספר לטקטיקות של מצור. לא, דוד מדבר על כך שאלוהים הוא זה שעומד מאחורי דוד במלחמה. הוא המחסה שלו (פס׳ 2), והוא גם זה שמגיע להציל את דוד מהאויבים שלו בברקים וחיצים (פס׳ 6, ציורית כמובן). אבל דוד, ואלוהים מאחוריו, לא נלחם לשם הלחימה. בסופו של המזמור דוד מדבר על השלום שיגיע כתוצאה מהמלחמה הזו, שלום שבו אין צעקה ברחובות, וישנו שפע עצום בממלכה (פס׳ 14) שלום שרק אלוהי השלום יכול להשליט.

 

גם אנחנו בימים אלה נלחמים. המלחמה היא קשה, וגם ארוכה יותר מכל מה שהכרנו. חברים ואנשים שכולנו מכירים נופלים על ימין ועל שמאל. אבל אנחנו צריכים לזכור שגם בקרבות האלה, אלוהים הוא זה שמלמד ומכין את ידינו לקרב. אלוהים נלחם נגד אלה שרוצים להשמיד את העם שלו, העם שהוא בחר מקדם. אנחנו לא נלחמים סתם ככה על אדמה ושטח, בתואנות שווא. אנחנו נלחמים נגד אויב אכזר שרוצה להשמיד אותנו, ואנחנו מכים אותו קשות. מלחמה היא דבר מכוער וקשה, ואובדן חיי האדם בשני הצדדים מעציב את אלוהים מאוד. אבל ה׳ גם נאמן להבטחות שלו, והוא לא יתן לעם שלו להעלם. אנחנו נלחמים לא לשם המלחמה, אלא כדי להשליט שלום, גם אם זמני, בארץ שלנו. שלום שצריך בשביל לחיות, לגדל ילדים ולשגשג.

 

כאשר אנחנו נלחמים, אנחנו משמשים כלים בידיו של ה׳ צבאות לעשיית רצונו. הוא ״המלמד ידי לקרב״ שלנו. עלינו להיות מוכנים לעשות ככל שנידרש, ובאותה נשימה לא לאבד מצלמו האוהב והסולח של אלוהים כלפי כל הברואים שלו. ומעל הכל, עלינו לזכור שאנחנו עובדים אלוהים ריבון, שכל הדברים נמצאים בשליטתו. הוא יקיים את מה שהוא הבטיח, ובסופו של דבר הוא זה שישליט את השלום שלו, שלום שלא ניתן להפר. 

 

״אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ; אַשְׁרֵי הָעָם, שֶׁיֲהוָה אֱלֹהָיו׃״ (תהילים קמ״ד 15)

לקריאה נוספת
חלומו של יעקב

הבטחה ללא תנאים – פרשת ויצא

פרשת ויצא – הלילה הראשון מחוץ לבית הוא בדרך כלל לילה מפחיד. אבל עבור יעקב זה היה לילה בודד ומפחיד במיוחד. לאחר שנאלץ לעזוב את בית אמא בעקבות גניבת הברכה ושינאת עשו, אנחנו מוצאים את יעקב בדרכו לארם. בעקבות הטלטלה, בודאי הפך והפך שוב בראשו את השתלשלות העניינים. איך למרות שהצליח להשיג בכוחו כל מה שרצה, נותר לבסוף ללא דבר בידיו. אבל אלהים ברוב חסדו לא השאיר אותו ללא תקווה…

המשיכו לקרוא »

ברכה בסיום הספר – פרשת ״וזאת הברכה״

המבנה הספרותי של ספרים, ובייחוד פתיחתם וסיומם, הם בעלי חשיבות. סוף הספר עשוי לחזור על מוטיבים מרכזיים של הספר, להתייחס למה שתואר בספר ולהכין את הקרקע לסיפורי המשך. פעמים רבות סיום הספר יוצר קשר כל שהוא לפתיחת הספר, וכך מביע מסר של סגירת מעגל, מתיר סבך, פותר שאלות, מצביע על היפוך דברים ועוד. פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את החומש, שניתן לראות אותו כספר שלם, ואפשר למצוא בה לא מעט מן האלמנטים האלה.

המשיכו לקרוא »

קול אדם וקול אלוהים – פרשת יתרו

פרשת יתרו – יש אנשים בחיינו שנותנים לנו עצות טובות ועוזרים לנו להגיע להחלטות טובות. ראוי להעריך את האנשים האלה ולדעת להקשיב להם. עם זאת, עלינו לזכור שהם מוגבלים. בפרשת יתרו יש דוגמה יפה של אדם שמילא תפקיד חשוב במתן עצה טובה למשה ולעם ישראל. יחד עם זאת, הפרשה משווה בין קולו של האדם הנבון הנותן עצה טובה שיכולה להועיל, לבין קולו של אלוהים שדבריו נותנים חיים.

המשיכו לקרוא »
הרשמו לעדכונים

אם אתם מעוניינים לקבל עדכון חודשי מאיתנו על המאמרים החדשים באתר מכון ועל הפעילויות השונות שיתקיימו בקרוב, אתם מוזמנים לרשום את כתובת הדוא"ל שלכם ולקבל מאיתנו עדכונים.

*בעת ההרשמה לעדכונים אני מסכים\ה לקבל חומר פרסומי למייל.

דילוג לתוכן