פרשה

אין עוררין על החשיבות של שירת האזינו (דב' לב 1­-43). זהו החלק היחיד בתנ"ך שבו הכתוב עצמו מצווה על בני ישראל ללמוד אותו בעל פה:  וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֙עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (דב' לא 19). אלוהים אומר שהשירה הזאת מתפקדת כעד. על מה היא מעידה?

פרשת כי תבוא – ברית היא הסכם בין שני צדדים. בתנ"ך מוזכרות כמה בריתות. "הברית בין הבתרים" שאלוהים כרת עם אברהם נקראת כך משום שבימי אברהם ברית מחייבת נכרתה כאשר הצדדים עברו בין נתחים מבותרים של חיות. במקרה של הברית עם אברהם, רק אלוהים עבר בין הבתרים בתנור עשן ולפיד אש שסימלו את נוכחותו (בר' טו 1­-21). הווה אומר, אלוהים התחייב חד צדדית לקיים את הבטחותיו לאברהם…

פרשת ראה: המבנה של כלי רכב, בניינים, או למעשה כמעט כל חפץ, מעיד על ייעודם. למשל, רכב נמוך, צר, ארוך ומחודד בקצהו הקדמי מזוהה מיד כרכב מרוץ וברור שרכב גבוה, בעל גלגלים עבים וגדולים, הוא רכב שטח. המבנה חשוב לייעוד ומשרת אותו. בדומה לכך, גם בדברים שהועלו על הכתב, המבנה הספרותי קשור למשמעות. המבנה של ספר דברים מגלה רבות על המסר של כל הספר וגם של חלקיו השונים…

פרשת דברים – בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא בספר האחרון של החומש. ספר דברים מורכב ברובו מחזרה על החוקים והמצוות שאלוהים מסר לעם ישראל במשך 40 שנים במדבר: וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם (א 3).

פרשות מטות–מסעי: בני ישראל נמצאים בערבות מואב (הצד המזרחי של נהר הירדן) ומחכים להיכנס לארץ המובטחת. ארבעים שנה אבותיהם הסתובבו במדבר עד שהדור הישן הלך לעולמו ונשארו אך ורק צאצאיהם, כעונש על סרבנותם להיכנס לארץ בפעם הקודמת: כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ. וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה… וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה…

פרשת קורח: האם אני שמח בחלקי? קורח היה לוי ולפיכך נפלה בחלקו הזכות לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם (במדבר טז 9), אבל לא הספיק לו התפקיד החשוב שניתן לו. הוא קינא במשה כמנהיג שבו בחר ה' ובאהרן בתור הכוהן הנבחר. בפרשה מתבהר עד כמה הקנאה הזאת השפיעה על ליבו של קורח וגם על סביבתו. קורח ועדתו ניסו לנסח את תלונתם במילים יפות…

פרשת משפטים – "מי אתה, שתקבע?" שאלה זו נשמעת לא רק כהתרסה בפיהם של ילדים חצופים אלא גם לעיתים בלב של כל אחד מאיתנו. והשאלה הדומה, "מי קובע?" מרכזית בדיוניהם של פילוסופים שדנים בנושאי מוסר אבסולוטי. בפרשת משפטים ישנן כמה וכמה סיבות…

פרשת בֹּא – מעבדות לחירות! כולנו מזהים מייד את המשפט הקצר הזה כמגלם את סיפור יציאת מצרים. אבל כיצד זה קרה? ומה המסר הזה אומר לנו היום? שהרי נאמר שצריכים לספר אותו לבנים ולבני הבנים ובספרי הנביאים הסיפור של יציאת מצרים נהיה לדגם לישועה עתידית…

פרשת ויחי – אם היה אפשר לסכם במשפט אחד את צוואת יעקב לבניו אז הפסוק מהאגרת אל הגלטים בברית החדשה, מעביר את המסר בתמציתיות: אַל תִּטְעוּ, בֵּאלֹהִים אֵין לְהָתֵל: כִּי מַה שֶּׁאָדָם זוֹרֵעַ, אֶת זֹאת גַּם יִקְצֹר (ו 7). כאשר ידע יעקב שהוא עומד למות, אסף את בניו כדי לתת את ברכתו לכל אחד מבניו על פי מעשיו…

פרשת מקץ: בראשית מא 1 – מד 17. להיות במקום הנכון בזמן הנכון, הוא הרבה פעמים ההבדל בין הצלחה לכישלון. כך גם בפרשה שלנו המתחילה במילים: וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים (בראשׁית מא 1) שנתיים אחרי מה? שנתיים אחרי שיוסף פתר את חלומם של שר האופים ושר המשקים בכלא בו ישבו…