יהדות

המבנה הספרותי של ספרים, ובייחוד פתיחתם וסיומם, הם בעלי חשיבות. סוף הספר עשוי לחזור על מוטיבים מרכזיים של הספר, להתייחס למה שתואר בספר ולהכין את הקרקע לסיפורי המשך. פעמים רבות סיום הספר יוצר קשר כל שהוא לפתיחת הספר, וכך מביע מסר של סגירת מעגל, מתיר סבך, פותר שאלות, מצביע על היפוך דברים ועוד. פרשת "וזאת הברכה" מסיימת את החומש, שניתן לראות אותו כספר שלם, ואפשר למצוא בה לא מעט מן האלמנטים האלה.

אין עוררין על החשיבות של שירת האזינו (דב' לב 1­-43). זהו החלק היחיד בתנ"ך שבו הכתוב עצמו מצווה על בני ישראל ללמוד אותו בעל פה:  וְעַתָּ֗ה כִּתְב֤וּ לָכֶם֙ אֶת־הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֔את וְלַמְּדָ֥הּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל שִׂימָ֣הּ בְּפִיהֶ֑ם לְמַ֙עַן תִּהְיֶה־לִּ֜י הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את לְעֵ֖ד בִּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל (דב' לא 19). אלוהים אומר שהשירה הזאת מתפקדת כעד. על מה היא מעידה?

לעיתים קרובות הסיום של ספרים טובים עוזר לקורא להבין את הספר כולו. הסוף יכול להשלים או להבהיר מה שלא היה מובן, או, להבדיל, להפתיע ולשפוך אור אחר על כל מה שקראנו עד עכשיו. שני המצבים האלה נכונים לגבי ספר דברים. פרשת "ניצבים" מסיימת את גוף ספר דברים בהצהרה כי עתה, זמן קצר לפני הכניסה לארץ…

פרשת כי תבוא – ברית היא הסכם בין שני צדדים. בתנ"ך מוזכרות כמה בריתות. "הברית בין הבתרים" שאלוהים כרת עם אברהם נקראת כך משום שבימי אברהם ברית מחייבת נכרתה כאשר הצדדים עברו בין נתחים מבותרים של חיות. במקרה של הברית עם אברהם, רק אלוהים עבר בין הבתרים בתנור עשן ולפיד אש שסימלו את נוכחותו (בר' טו 1­-21). הווה אומר, אלוהים התחייב חד צדדית לקיים את הבטחותיו לאברהם…

פרשת ראה: המבנה של כלי רכב, בניינים, או למעשה כמעט כל חפץ, מעיד על ייעודם. למשל, רכב נמוך, צר, ארוך ומחודד בקצהו הקדמי מזוהה מיד כרכב מרוץ וברור שרכב גבוה, בעל גלגלים עבים וגדולים, הוא רכב שטח. המבנה חשוב לייעוד ומשרת אותו. בדומה לכך, גם בדברים שהועלו על הכתב, המבנה הספרותי קשור למשמעות. המבנה של ספר דברים מגלה רבות על המסר של כל הספר וגם של חלקיו השונים…

פרשת עקב – משה מתאר בפרקים הראשונים של פרשת עקב את מה שהתרחש בהר סיני לאחר צאת ישראל ממצרים, את השהייה שלו ארבעים יום ולילה על ההר, את קבלת לוחות הברית, וחטא עגל הזהב. אירועים גדולים ומשמעותיים ביותר אלה בתולדות העם היו מלווים בחטאים נוראים מצידם. לכן מתבקש לתהות: למה אלוהים ברך אותם על אף חטאיהם? מה הם עשו על מנת לזכות בניסים כה נפלאים ובחסד כה גדול?

פרשת ואתחנן: אל תשכח!

האזהרה לא לשכוח את מה שאלוהים עשה ולא לשכוח את דרכיו וחוקותיו, חוזרת על עצמה בפרשה זו כמה פעמים. בפרק ד פסוק 23 כתוב: ‏הִשָּׁמְר֣וּ לָכֶ֗ם פֶּֽן־תִּשְׁכְּחוּ֙ אֶת־בְּרִ֤ית יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם‏ אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖ת עִמָּכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֨ם לָכֶ֥ם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל אֲשֶׁ֥ר‏ צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ‎‏, מה שמהדהד את הנאמר בפרשה שקדמה לה. בנאומו של משה אל עם ישראל, הוא הזכיר להם את הדברים הגדולים והנפלאים שאלוהים עשה עבורם במעמד הר סיני – איך שאלוהים הראה את כבודו על ההר דרך האש, הערפל והקולות שנשמעו מההר. בולטת בפרשת השבוע החזרה על החוקים המוכרים ביותר של התורה: עשרת הדיברות (פרק ה) וקריאת שמע (פרק ו).

פרשת דברים – בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא בספר האחרון של החומש. ספר דברים מורכב ברובו מחזרה על החוקים והמצוות שאלוהים מסר לעם ישראל במשך 40 שנים במדבר: וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם (א 3).

פרשות מטות–מסעי: בני ישראל נמצאים בערבות מואב (הצד המזרחי של נהר הירדן) ומחכים להיכנס לארץ המובטחת. ארבעים שנה אבותיהם הסתובבו במדבר עד שהדור הישן הלך לעולמו ונשארו אך ורק צאצאיהם, כעונש על סרבנותם להיכנס לארץ בפעם הקודמת: כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשׇׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־הָאָֽרֶץ. וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהֹוָֽה… וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה…

פרשת שלח לך: ילדים קטנים מרגישים ביטחון רב מסיבה אחת – נוכחות ההורה. מאוחר יותר הם מגלים שההורה מוגבל ולא כול-יכול. לא כך עם אלוהים. בסיפור יציאת מצרים בצעדיו הראשונים של העם אחרי עמוד הענן ועמוד האש רואים בני ישראל את מה שאלוהים מסוגל לעשות בעדם ושניתן לבטוח בו בכל מצב ומול כל אתגר. אבל מהר מאוד הם שכחו את מה שראו ורק מעטים הפנימו את הלקח.